נהיגה בשכרות: כיצד להתמודד עם נזקי גוף מתאונה בשכרות

בניגוד לנהיגה תחת השפעת סמים, בפוליסה התקנית לביטוח רכב חובה שגובשה בשנת 2010 על ידי שר האוצר, אין התייחסות ספציפית למצבים בהם תאונות הדרכים נגרמו בשל נהיגה בשכרות. עם זאת, ישנם תקדימים משפטיים מסוימים אשר מציינים את הנהיגה תחת השפעת אלכוהול כסיבה לגרימת התאונה, ומשהועלה הנושא על דוכן המשפט (לרוב, על ידי חברות הביטוח כתובעות או כנתבעות), אין השופטים רשאים להתעלם ממנו.

רקע – מהי “כוונה”?

חוק פיצויים לנפגעי תאונות דרכים, תשל”ה-1975 מעגן את זכאות הנפגעים לפיצויים במקרה של תאונת דרכים. במקביל לכך, החוק מחריג את הזכאות וקובע מקרים בהם אדם אשר נפגע בתאונת דרכים אינו זכאי לפיצוי בסעיף 7 שבו – הגבלת זכאותם של נפגעים (תיקון מס’ 7) תשמ”ט-1989. בסעיף 7 (1) החוק מתייחס לתאונה שנגרמה במתכוון, בין אם האדם נפגע בעת שביקש לקפד את חייו (למשל, באמצעות קפיצה מתחת לגלגלי רכבת נוסעת) ובין אם ביקש הנהג לפגוע במישהו על ידי דריסה, ובמהלך זאת נפגע הוא-עצמו. על מנת להוכיח כוונה ממשית, אין די בהוכחה כי התקיימה רשלנות או פזיזות, אלא יש להוכיח כי הייתה קיימת כוונה מודעת לכך מראש.

נהיגה בשכרות ותשלום פיצוי של חברות הביטוח

כעת, כאשר הגדרנו את המושג “כוונה” לעומקו, ההמשך יהיה מובן יותר. חברות ביטוח תשמחנה למצוא כל עילה אפשרית שתסייע להן באי תשלום פיצוי לנפגעים בתאונות דרכים, ומן הסתם, תאונה המתרחשת בעת נהיגה בשכרות, עשויה מבחינתן להיות עילה מצוינת לכך. במספר מקרים שהגיעו לערכאות משפטיות, טענה חברת הביטוח כי מאחר והמבוטח נהג תחת השפעת אלכוהול, יש לראות בכך גרימת תאונה במתכוון, ועל פי סעיף 7 (1) לחוק פיצויים לנפגעי תאונות דרכים, הן אינן חייבות לשלם לו כל פיצויים שהם.

ת”א (מחוזי באר שבע) 874/84 כלל חב’ לביטוח בע”מ נ’ חזן עסק במקרה בו התובע ששימש כנהג מונית, נהג במכונית בפראות תחת השפעת אלכוהול, איבד את השליטה על הרכב וגרם לתאונה קטלנית. בהתייחסו לשאלה האם המקרה נכנס להגדרת “מי שגרם לתאונה במתכוון”, פסק כבוד השופט א. ריבלין כי אין זו “תאונה במתכוון” כי ה”כוונה” הנדרשת על פי הסעיף הרלוונטי צריכה להתייחס לכוונה לגרום את התאונה עצמה, ואין די במודעות ליצירת סיכון חמור לגרימת הנזק.

במקרה נוסף, בת”א (חי’) 41/93 קנוואת מוחמד נ’ הסנה חברה לביטוח בע”מ, עסק בית המשפט באדם חולה סכרת שנפצע קשות בתאונת דרכים שהתרחשה כשנהג בהשפעת אלכוהול ובמצב של אובדן שליטה. על פי הנתבעת, חברת הביטוח קרנית, העובדה כי ידע שאסור לו לנהוג תחת השפעת משקאות משכרים מספיקה על מנת לסווג את המקרה כתאונה במתכוון. גם כאן, דחה בית המשפט את טענת חברת הביטוח, בהתבסס בפסיקתו על ספרו של א. ריבלין, עמ’ 425 העוסק בעניין ה”כוונה” והשלכותיה, ועל עמ’ 426 בו כותב כב’ השופט א. ריבלין מפורשות: “גם מי שגרם לתאונה במצב של שכרות לא גרם לתאונה במתכוון”.