להלן פסק דין אשר ניתן באוקטובר 2001. פסק דין זה עוסק במקרה בקשת רשות ערעור
על החלטת בית המשפט המחוזי בבאר-שבע, בתביעת רשלנות רפואית בלידה.
עורך דין ירון מויאל ייצג את מבקשי הערעור, ביה”ח מרחב הנגב המרכז הרפואי סורוקה
וקופת חולים של ההסתדרות הכללית של העובדים בארץ ישראל.
לחצו לקריאת מאמר על רשלנות רפואית בלידה
לחצו לקריאת מאמר על ניהול תביעות רשלנות רפואית
______________________________________________________________________________
רעא 6905/01 ביה”ח מרחב הנגב המרכז הרפואי סורוקה נ’ רועי גזית
בבית המשפט העליון בירושלים
רע”א 6905/01
בפני: כבוד השופט א’ ריבלין
המבקשים: 1. ביה”ח מרחב הנגב המרכז הרפואי סורוקה
2. קופת חולים של ההסתדרות הכללית של העובדים בארץ ישראל
נגד
המשיבים: 1. רועי גזית
2. מדינת ישראל – משרד הבריאות
בקשת רשות ערעור על החלטת בית המשפט המחוזי
בבאר שבע מיום 24.6.01 בת”א 3165/98 שניתנה על ידי כבוד השופטת ר’ אבידע
בשם המבקשים: עו”ד ירון מויאל
החלטה
1. זוהי בקשת רשות ערעור על החלטת בית המשפט המחוזי בבאר-שבע (כב’ השופטת ר’ אבידע) מיום 24.6.01. בהחלטתו קבע בית המשפט כי המבקשים אחראים לנזק שנגרם למשיב בלידתו.
2. המשיב הגיש נגד המבקשים תביעה לפיצויים בגין הנזקים שנגרמו לו בלידתו לטענתו עקב טיפול רשלני שניתן לו על ידי המבקשים. עיקר התיעוד המתייחס ללידתו של המשיב בוער, על-פי הוראות תקנות בריאות העם (שמירת רשומות), התשל”ז1976-, המחייבות בתי חולים לשמור תיקים רפואיים עד 20 שנה. המשיב טען כי בשל העדר התיעוד הרפואי יש להעביר למבקשים את נטל השכנוע להוכיח כי נזקו לא נגרם ברשלנותם.
3. בית המשפט חייב את המבקשים באחריות לנזקי המשיב, בקובעו כי מתקיימים התנאים לתחולת סעיף 41 לפקודת הנזיקין (נוסח חדש), תשכ”ח1968-, וכי המבקשים לא הרימו את נטל השכנוע להוכיח כי לא היתה התרשלות מצידם. בית המשפט הוסיף וקבע כי העדר התיעוד הרפואי של לידת התובע אכן מונע מהמבקשים להרים את נטל השכנוע בדבר אי התרשלותם. עם זאת, דחה בית המשפט את טענת המבקשים כי יש בנימוק זה כדי לשלול את העברת נטל השכנוע אל כתפי המבקשים, בקובעו שבאיזון בין עניינם של הצדדים הכף נוטה לטובת המשיב.
כנגד החלטה זו מלינים המבקשים. לטענת המבקשים, לא התקיימו התנאים הדרושים להחלת הכלל שבסעיף 41 לפקודת הנזיקין, וכי מכל מקום הרימו את נטל השכנוע להוכיח העדר רשלנות מצידם. כן טוענים המבקשים כי לא היה מקום להעביר אליהם את נטל השכנוע נוכח העובדה שהתיעוד הרפואי בוער על-פי הוראות פקודת בריאות העם (שמירת רשומות), התשל”ז1976-.
4. דין הבקשה להידחות. ככלל אין להתיר הגשת ערעור בשאלת האחריות קודם שפסקה הערכאה הראשונה גם בעניין גובה הפיצויים (ראו למשל:ב רע”א 4453/00 ציון חברה לביטוח נ’ רפאל שטיין (לא פורסם)). הדין עשוי להיות שונה מקום בו מוגשת תובענה על פי חוק פיצויים לנפגעי תאונות דרכים התשל”ה1975-, שאז הקביעה המוקדמת בשאלת קיומה של אחריות, ובפועל בשאלה אם האירוע הנדון הוא “תאונת דרכים” כמשמעותה בחוק – עשויה לקבוע את המסלול הדיוני כולו; במקרה זה עשויה להיות תועלת בהכרעה בשאלה דוקא בשלב מוקדם. מכל מקום, הדין בענייננו – שונה. במסגרת ערעור על פסק הדין, בו יוכרע גם נושא גובה הפיצויים, אם יוגש ערעור כזה, יוכלו המבקשים לערער גם בשאלת האחריות.
הבקשה לרשות ערעור נדחית אפוא. משלא נתבקשה תגובה, אין צו להוצאות.
ניתנה היום, כז’ בתשרי תשס”ב (14.10.2001).
ש ו פ ט
_________________
העתק מתאים למקור 01069050.P01 /אמ
נוסח זה כפוף לשינויי עריכה טרם פרסומו
בקובץ פסקי הדין של בית המשפט העליון בישראל.
שמריהו כהן – מזכיר ראשי
בבית המשפט העליון פועל מרכז מידע, טל’ 02-6750444
נוסח זה כפוף לשינויי עריכה וניסוח
______________________________________________________________________________
מקור פסק הדין:
נבו הוצאה לאור בע”מ nevo.co.il המאגר המשפטי הישראלי