|
בית משפט השלום ירושלים |
א 003690/06 |
||
|
לפני: |
כב’ השופט א’ דראל |
תאריך: |
19/05/2009 |
|
בעניין: |
אריאל כהן |
|
|
|
|
ע”י ב”כ עו”ד |
ירון מויאל |
התובע |
|
|
נגד
|
|
|
|
|
הפול – המאגר הישראלי לביטוח רכב |
|
|
|
|
ע”י ב”כ עו”ד |
אלעד לירז |
הנתבעת |
לכתב תביעה בטענות (24-05-2009): תא 3690/06 כהן אריאל – ב”כ עו”ד ירון מויאל נ’ “הפול” המאגר הישראלי לביטוחי רכב בע”מ עו”ד: ירון מויאל
פסק דין
מבוא
- התובע, יליד 1978, נפגע בתאונת דרכים שאירעה ביום 6.6.04 בעת שנהג בקטנוע. הנתבעת היא מבטחת הרכב והיא אינה חולקת על חבותה לשאת בנזקי התובע. המחלוקת בין הצדדים היא באשר לשומת הפיצוי המגיע לתובע בשל הפגיעה. מחלוקת זו כוללת דיון בשאלת הנכות הרפואית ובהערכת רכיבי הנזק השונים.
חוות הדעת הרפואית
- פרופ’ א’ פינסטרבוש מונה מומחה רפואי בתחום האורטופדיה בהסכמת הצדדים. בחוות דעתו הוא כותב כי מצא שהתובע הולך בצליעה קלה על רגל שמאל, קיים דלדול של 5 ס”מ בהיקף ירך שמאל במדידה לעומת ימין וכי יש חוסר ישור של הברך בהיקף של 10 מעלות. עוד הוא מציין כי הכיפוף אפשרי עד 90 מעלות.
- בסיכום חוות דעתו הוא מתאר כי התובע נפגע ברצועה הצולבת. בארטרוסקופיה שנערכה נמצא קרע מלא של הרצועה הצולבת הקדמית. הוא עבר ניתוח לשחזור הרצועה ביום 24.1.05 ובעקבותיו היה באי כושר למשך 3 חודשים.
- בהמשך נמצא ממצא צלקתי בברך המונע תנועה מלאה שלה וכי מצב זה מתאים לברך נעולה בעקבות קרע מינסקיאלי. הוא העריך את נכותו של התובע בשיעור של 20% לפי סעיף 48 (2) (ז’) (2) לתוספת לתקנות הביטוח הלאומי (קביעת דרגת נכות לנפגעי עבודה), תשט”ו 1-1956 (להלן: “התוספת לתקנות”). סעיף זה עניינו ‘נזק במיניסקוס עם LOCKING‘.
- המומחה קבע נכויות זמניות מיום הפגיעה ועד יום 23.9.04 ובהמשך נכות זמנית של 30% עד ליום 24.1.05. לאחר מכן קבע כי התובע היה באי כושר מלא עד ליום 23.9.05 ובהמשך 20%.
- בעקבות מתן חוות דעתו נשאל המומחה סדרה של שאלות הבהרה, השיב להן ובהמשך נחקר בבית המשפט ובדק את התובע פעם נוספת.
- בתשובותיו (ת/2), שניתנו ביום 16.11.06, לשאלות שנשלחו אליו ביום 30.10.06 (ת/1) הזכיר המומחה כי התובע עבר שלוש פרוצדורות: שתי ארטרוסקופיות וניתוח לשחזור הרצועה עד למועד מתן התשובות: ביום 4.7.04, ביום 24.1.05 וביום 23.5.05. הוא העריך שוב כי תקופת אי הכושר הצמודה לתאונה הייתה ממועד התאונה (6.6.04) ועד ליום 23.9.04. לאחר מכן הנכות הזמנית עד למועד שבו נעשה ניתוח שחזור הרצועה (23.1.05) הייתה נכות של 30%. באשר לתקופה שממועד זה ועד לאחר הארטורסקופיה שבוצעה ביום 23.5.05 והטיפולים שלאחריה היה אי הכושר מלא עד ליום 23.9.05. לסיכום עמדת המומחה באשר לנכויות הזמניות כפי שעולה מתשובות אלה הייתה כי הנכות הזמנית ממועד התאונה 6.6.04 ועד ליום 23.9.05 הייתה מלאה למעט בתקופה של 4 חודשים שבמהלכם עמדה על 30%.
- באשר לצורך בטיפולי פיזיותרפיה אישר המומחה כי הטיפולים שהומלצו על ידי הרופאים המטפלים היו מוצדקים (תשובה לשאלה 2). המומחה התייחס בתשובותיו גם למצב התפקודי והסביר כי מצבו של התובע כפי שמצא בבדיקה הוא כי ‘הוא מוגבל בכל הקשור לפעילות הדורשת הליכה או הפעלה מאומצת של הרגל’ (תשובה לשאלה 6).
- המומחה לא היה ככל הנראה ער לכך שכבר השיב לשאלות אלה וביום 12.2.07 הוא השיב להן פעם נוספת (ת/4). בתשובות הוא ציין כי הוא מכבד את אישורי אי הכושר שניתנו על ידי הרופאים המטפלים; השיב בחיוב לשאלה האם התובע יהיה מוגבל בפעילות גופנית; אינו מסוגל להשתתף בפעיליות ספורט ומוגבל בהליכה, ריצה, טיפוס וקפיצה.
- בסמוך לפני עדותו בבית המשפט, ביום 18.5.08, שיגר התובע למומחה שאלות נוספות (ת/5) המבקשות התייחסות להתפתחויות שהיו מאז מתן התשובות הקודמות. המומחה השיב לשאלות ביום 20.5.08 (ת/6) והתייחס לארטרוסקופיה נוספת שהתובע עבר. הוא הסביר כי יש להמתין זמן נוסף בטרם בחינת תוצאותיה.
- המומחה זומן לחקירה בבית המשפט. במהלך החקירה הוא התייחס להיבטים שונים של הפגיעה. בתשובותיו לשאלות בא כוח התובע הוא שב ואישר את נחיצות טיפולי הפיזיותרפיה וציין כי יש ייתרון להמשך הטיפולים גם בעתיד (עמ’ 6). המומחה הסביר כי התובע סובל ממגבלה בכיפוף, שמידת השפעתה נמוכה יחסית, וממגבלה ביישור שמשמעותה רבה יותר והיא מקשה על הליכה. לדבריו לתובע הגבלה בישור של כעשר מעלות שהיא מגבלה משמעותית, מפריעה להליכה מאוזנת ולהפעלה נכונה של מפרק הברך (עמ’ 11). המומחה פירט שוב את ממצאי הבדיקה בהקשר לדלדול השרירים וציין כי מצב התובע מתאים לדלדול ברמה בינונית (הדלדול עד לשלושה ס”מ הוא קל ומעל לששה ס”מ הוא קשה – עמ’ 13). באשר לשאלה אם יש מקום לקביעת נכות על הצלקת סבר המומחה כי אין מדובר בצלקת המזכה בנכות (עמ’ 15).
- במהלך חקירתו על ידי בא כוח הנתבעת עומת המומחה עם הקושי שמתעורר, לשיטתה של הנתבעת, בקביעת הנכות. הוצג למומחה כי כי המגבלות שמצא בכיפוף ובישור, כל אחת לכשעצמה, אינן מזכות בנכות כלל או למצער בנכות נמוכה בהרבה ולכן הנכות שקבע אינה תואמת את הנחיית התקנות. כך, הוברר שכיפוף הברך לרמה של 90-95 מעלות אינו מזכה כלל בנכות וכיפוף עד לרמה של 75 מעלות מזכה ב- 5% נכות (סעיף 48 (2) (ה’) לתוספת). גם באשר למגבלה ביישור הברך עלה כי מצב התובע אינו מצדיק קביעת נכות כפי שנקבעה. לפי התקנות יישור של עד 10 מעלות מזכה ב- 10% נכות בלבד. בתשובתו לשאלה זו הבהיר המומחה כי לשיטתו שילוב שתי המגבלות, אף אם כל אחת מהן לחוד אינה מזכה בנכות, מצדיק קביעת נכות של 10% (עמ’ 22). המומחה הבהרי כי קבע שיש להגדיל את הנכות ולהעמידה על 20% בשל המכלול (עמ’ 24). בהמשך הוא הבהיר כי קבע נכות מותאמת המבטאת את עוצמת הפגיעה והחבלה כמו גם המגבלות הקליניות בכיפוף וביישור (עמ’ 28).
- המומחה התייחס גם לאפשרות השיפור וציין שהדבר אפשרי אך אין לדעת אם אכן יקרה. בככל מקרה ככל שהברך תתיישר לחלוטין יוכל התובע ללכת ללא צליעה (עמ’ 24). ככל שאכן הברך תתיישר תעמוד הנכות על כ- 10%. הוא ציין כי ניתן לעבור ניתוחים דוגמת זה שעבר התובע גם במסגרת רפואה ציבורית (עמ’ 31).
- בתשובה לשאלות שהתייחסו להיבט התפקודי אמר המומחה כי התובע מוגבל בהליכה והולך בצליעה מסויימת, הוא סובל מקושי בטיפוס על מדרונים, מדרגות וכדומה. באשר להליכה התובע יכול להתעייף בעמידה ממושכת ובהליכה של מעבר לקילומטר (עמ’ 29). הוא אישר את ההנחה כי לאחר ישיבה ממושכת נזקק התובע לקום ולשחרר את הרגל (עמ’ 32).
- לאחר החקירה וחלוף תקופה נוספת השיב המומחה לשאלות פעם נוספת וציין כי הניתוח הארטורוסקופי לא שינה את מצב הברך וכי בהחלט נמצא דלדול קשה של שרירי הירך משמאל. הוא ביקש לקבל תוצאות בדיקת EMG של שרירי הירך (תשובות מיום 8.9.08 – ת/11).
- ביום 15.10.08 הועברו אל המומחה תוצאות הבדיקות (ת/12) ובתשובותיו מיום 8.11.08 הוא מציין כי הבדיקות היו תקינות. הוא הוסיף כי מכך ניתן ללמוד כי מקור הדלדול בשרירי הירך הוא חוסר הפעלתם בשל ההגבלה ביישור הברך וכי ניתן לטפל בתופעה זו באמצעות פיזיותרפיה. הוא מסכם את מכתבו במשפט ‘להערכתי הנכות בשיעור 20% תואמת את מצבו בהתייחס להפרעה זו’ (ת/13).
- המסמך האחרון שהוגש על ידי המומחה הוא מכתבו מיום 29.1.09 (ת/14) שמתייחס למצב התובע לאחר בדיקה נוספת. במכתב זה מתייחס המומחה לרגל ימין דווקא אף שהתובע נפגע ברגל שמאל. הוא סוקר את ממצאי הבדיקה המעודכנים: בבדיקת הפרש הירכיים 17 ס”מ מעל הקוטב העליון של הפיקות הוא מצא הפרש לרעת רגל ימין של 8 ס”מ. בבדיקת היקף התנועה הוא מצא יישור חסר של 5-7 מעלות; כיפוף של 90-95 מעלות וברך יציבה. הוא מסכם את הבדיקה כי מצב הברך דומה מבחינה קלינית לברך נעולה בעקבות קרע מניסקיאלי ולכן נכותו של התובע היא בשיעור של 24%, כאשר מצב זה כולל חוסר ישור של הברך, כשלעצמו מעניק נכות של 5% בהתאם לסעיף 48 (2) (ו’) (2) במחצית ובגין דלדול שרירי הירך בצורה ניכרת והגבלה בכיפוף – נכות נוספת בשיעור של 20%.
- התובע מבקש בסיכומיו לאמץ את קביעת המומחה ולראות אותה כקביעה סופית. הוא מפנה בהקשר זה לנוסח שבו נקט המומחה בתשובתו האחרונה (ת/14) ממנה עולה כי אכן מדובר בקביעה כזו. עוד הוא מבקש להצביע על כך שמצבו החמיר נוכח הממצאים הקשים יותר של דלדול השרירים שנמצאו בבדיקה המאוחרת.
- הנתבעת חולקת על קביעת הנכות על מכלול היבטיה: היא סבורה כי לא הייתה כל הצדקה לקביעת נכות של 20% כאשר המגבלות בכיפוף וביישור מהן סובל התובע אינן מצדיקות קביעת נכות כלל או לכל היותר קביעת נכות נמוכה; עמדתה היא כי אין כל יסוד לשינוי המאוחר בקביעת המומחה שבמסגרתו נוספה נכות של 5% בשל המגבלה ביישור ללא כל הסבר וללא כל שינוי במצב התובע מאז מתן חוות הדעת והחקירה בבית המשפט. הטענה השלישית שמועלית במישור זה היא שיש מקום להביא בחשבון שיפור עתידי במצב התובע בשל האפשרות שיעבור ניתוח ושתחול הטבה כתוצאה מטיפולי הפיזיותרפיה.
- בא כוח הנתבעת התייחס בטענותיו גם לכך שהמומחה התייחס בתשובותיו המאוחרות יותר (ת/14) לרגל הלא נכונה – רגל ימין – למרות שהפגיעה היא ברגל שמאל ואף שהדבר מעורר תהיות הרי שמשלא הובהרה שאלה זו עם המומחה איני רואה לנכון שלא להניח כי מדובר בטעות קולמוס בלבד.
- באשר למחלוקת זו בין הצדדים אני סבור כי יש לקבל את טענות הנתבעת בכל הנוגע לקביעת הנכות באופן חלקי ולהעמיד את הנכות הרפואית על 20% (במקום הנכות שנקבעה בת/14 ובהתאם לנכויות שנקבעו בחוות הדעת ובת/13) למסקנה זו הגעתי בשל השיקולים הבאים:
- איני סבור כי יש מקום להתערב בהערכה הכוללת של הנכות שנעשתה על ידי המומחה ולפיה נכות זו, בהתחשב במכלול הפגיעה על כל היבטיה, עוצמת החבלה והשילוב של המרכיבים השונים, מגיעה כדי 20%. בעניין זה ההסברים שנתן המומחה לקביעת הנכות מקובלים עלי. אין מקום שלא לאמץ את עמדת המומחה ממנה עלה כי למעשה ‘השלם גדול מסך כל חלקיו’ וכי המשמעות המצטברת של הפגיעות חמורה מהמשקל שיש לייחס לכל פגיעה בנפרד.
- למרות זאת, תוספת הנכות שנעשתה על ידי המומחה במכתבו האחרון, ת/14, אף אם אניח כי ההתייחסות לברך הלא נכונה מקורה בטעות קולמוס, אינה יכולה להתקבל.
- עמדת המומחה הובהרה במהלך חקירתו ובמהלך תשובותיו והיא נשענה על כך כי התובע סובל מדלדול שרירים, פגיעה בישור ופגיעה בכיפוף שבשל צירוף המכלול מוענקת לו הנכות. תוספת הנכות עבור המגבלה ביישור במכתב האחרון ניתנה ללא הסבר ואיני סבור כי ניתן לקבל אותה. מדובר למעשה במתן אותה נכות פעמיים: פעם אחת בעת הכללת הפגימה ביישור בתוך הנכות הכוללת ופעם נוספת בנפרד.
- אפשרות השיפור אליה התייחסה הנתבעת בסיכומיה אינה נראית בעלת ממשות גבוהה באופן שמאפשר הפחתה בגובה הנכות. מתוך דברי המומחה לא עלה כי ההסתברות לכך היא כה גבוהה שיש בה כדי להביא לשינוי הנכות שנקבעה, אף אם היא אפשרית. עוד לא עולה כי קיימות ראיות ברורות לסיכויי ההצלחה של ניתוחים עתידיים והאפשרות שיביאו לשיפור במצב. בעניין זה טענה אמנם הנתבעת כי מתוך דברי המומחה אפשר להבין כי קיימת אפשרות לכך שטיפול ישפר את מצב התובע אך מכאן ועד כימות השיפור האפשרי להפחתה באחוזי הנכות הרפואית המרחק רב.
הפסדי ההשתכרות –כללי
- לאחר שחרורו מהצבא וחזרתו מטיול עבר התובע קורס ברמנים ועבד כברמן ומלצר. במקביל הוא החל בשנת 2002 ללמוד מינהל עסקים ותאטרון באיניברסיטה העברית בירושלים.
- עובר לתאונה עבד התובע במספר מקומות וזאת במקביל ללימודיו לתואר ראשון: כמלצר בקפה פרדיסו שם השתכר התובע סכום של 1,500 – 2,000 ₪; כשליח בפיצריה, שם השתכר סכום של כ- 1,200 ₪ לחודש וכן בתאטרון ירושלים שם השתכר כ- 4,000 ₪ לשנה. מתוך נתוני שכרו מקפה פרדיסו (נ/2) עולה כי השתכר בתקופה של 6 חודשים סכום של 3,729 ₪ שהם כ- 650 ₪ לחודש. התובע מסביר את הפער בין האמור במסמכים לבין השכר בו נקב בכך שחלק מהתשלום התקבל כטיפים.
- לאחר התאונה הפסיק התובע לעבוד במקביל ללימודים אך המשיך בלימודיו וסיים את לימודי התואר הראשון בשנת 2005. במהלך התקופה הוא אף הצליח לשחק, למרות הבעיות הרפואיות, בהצגה שהעלו הסטודנטים (עמ’ 37).
- בתצהירו מספר התובע כי חלום חייו היה להיות שחקן תאטרון ובעידודם של המרצים בחוג לתאטרון באוניברסיטה העברית הוא החליט להמשיך בכיוון זה למרות המגבלה שנותרה לו בשל התאונה. במקביל הוא העביר קורסים למחשבים במכללת אורט. השכר שקיבל היה 70 ₪ לשעה והחזר הוצאות אך התקשה לעמוד במאמץ הכרוך בכך. השכר שהתקבל ממקום זה עמד על כ- 2,000 ₪ לחודש.
- לאחר תום לימודי התואר הראשון התובע נטל לעצמו שנת חופשה מהלימודים כדי לאפשר לו לעבור את הניתוחים השונים ועבד באותה תקופה בבית הספר לספרנות של האוניברסיטה העברית (עמ’ 52).
- החל מחודש אוקטובר 2006 החליט התובע להעתיק את מקום מגוריו לתל אביב והוא החל ללמוד משחק בסמינר הקיבוצים. תקופת הלימודים נמשכת שלוש שנים והתובע תיאר את הלימודים כתובעניים. מתוך עדותו עלה כי מדובר בלימודים הנמשכים שעות ארוכות החל משעות הבוקר ועד שעות הלילה המאוחרות, ימי ששי ושבת (עמ’ 55).
הפסד ההשתכרות בעבר
- התובע אינו חולק על כך כי עד תום לימודיו (ככל הנראה בתוך מספר חודשים) לא היה עתיד לעבוד במשרה מלאה ולכן הוא מבקש פיצוי בשל הפסדי העבר עבור הפסד השכר שיכול היה להשתכר כסטונדט במשרה חלקית בעבודות אבטחה או מלצרות.
- בסיכומיו מבקש התובע להכיר בתקופת אי כושר מלאה מיום התאונה ועד ליום 23.9.05 שבה הייתה נכותו 100% ואליה להוסיף עוד שתי תקופות של 3 חודשים כל אחת שבהן בוצעו ארטרוסקופיות כך שתקופת אי הכושר המלא תארך 22 חודשים. בתקופה זו מבקש התובע כי יפוצה לפי הפסד של כ- 4,000 ₪ לחודש שהוא השכר שהיה משתכר מעבודות מזדמנות. באשר ליתרת התקופה (38 חודשים) מבקש התובע פיצוי חלקי לפי שיעור הגריעה מכושר ההשתכרות אותו העריך ב- 30%.
- הנתבעת טוענת כי מדובר בתקופה שבה ממילא היה התובע אמור לעבוד עבודה חלקית כאשר לא ברור מה היה היקף העבודה לפני התאונה ומה ההפסד שנגרם לו. בכל מקרה מדובר בהכנסות נמוכות. באשר לתקופות אי הכושר סבורה הנתבעת כי החישוב שעורך התובע מוטעה שכן חלק מתקופות אי הכושר המלא היו קצרות יותר. טענה נוספת שמעלה הנתבעת היא כי משלא הוכח מה עשה התובע מאז המועד שבו הוגש תצהירו אין לפסוק לו פיצוי עבור תקופה זו.
- אכן, קיים קושי בהערכת הנזק שנגרם לתובע בתקופה זו בשל היעדר נתונים לגבי עיסוקיו האפשריים. למרות זאת, אני נכון להניח כי התובע היה יכול להשתכר שכר כלשהו במהלך התקופה מעבודות מזדמנות במקביל ללימודים אך ההיקף של עבודה זו נראה מצומצם. התובע הקדיש זמן לא מועט ללימודיו ועושה כן גם עתה. ניכר כי היה חשוב לו להצליח להגיע להישגים. לפיכך, אני מעריך את ההפסד שנגרם לו בסכום של 50,000 ₪, המשקף הפסד מלא למשך כ- 20 חודשים בשכר של כ- 2,000 ₪ והפסד חלקי נוסף המביא בחשבון גם את טענת הנתבעת כי לגבי התקופה המאוחרת יותר לא הובאו ראיות. לסכום זה יש לצרף הפרשי הצמדה וריבית החל מיום 1.4.2005 (מתוך הנחה שמרבית תקופת אי הכושר הייתה סמוך יותר לתאונה).
שיעור הגריעה
- כאמור, התובע הוא בעל תואר בוגר במינהל עסקים ובתאטרון אך בחר לעסוק בתחום המשחק והוא לומד כעת בסמינר הקיבוצים. בתצהירו מציין התובע כי למרות שזה חלום חייו ושאיפתו אין לו ספק כי המגבלה הרפואית תגביל אותו בתחום המשחק שהוא תחרותי גם ללא מגבלות פיזיות וככל הנראה יאלץ לפתח קריירה בתחום אחר (סעיף 25).
- מטעם התובע הובאה לעדות הגב’ מריה נמירובסקי, במאית תאטרון ומרצה באוניברסיטה העברית. העדה, כלת פרס ירושלים לתאטרון, הכירה את התובע כמרצה ומצאה כי הוא בעל כשרון משחק נדיר שלא רואים רבים כמותו. לדבריה המליצה לתובע להמשיך בלימודי משחק בסמינר הקיבוצים.
- התובע טוען כי המגבלות שנותרו בשל התאונה מגבילות אותו באופן משמעותי ביכולתו להפוך שחקן, ומאחר ובחר בעיסוק זה שהיה חלום חייו, יש לפסוק לו פיצוי שיבטא את משמעות המגבלה בהינתן סוג העיסוק הזה. הוא הציע להעמיד את שיעור הגריעה מכושר ההשתכרות על 30%.
- הנתבעת חולקת על כך וסבורה כי שיעור הגריעה של התובע מכושר ההשתכרות הוא נמוך שכן מגבלותיו בכריעה או בהליכה או ישיבה ממושכות אינן משפיעות על עבודתו כשחקן. בתמיכה לטענותיה הציגה הנתבעת סרט שבו הוסרט התובע כשהוא הולך ללא שניתן להבחין בצליעה, לשיטת הנתבעת, או עם צליעה קלה לשיטת התובע (נ/1). מצפיה בסרט נראה כי ככל שיש צליעה מדובר בצליעה קלה מאוד.
- בהביאי בחשבון את גובה הנכות שנקבעה ואת משמעותה כפי שעמד על כך המומחה וכן בהתחשב בכך שהתובע בחר בעיסוק המצריך תנועה אינטנסיבית על הבמה ומאמץ גופני, אני סבור כי יש להעמיד את שיעור הגריעה של התובע מכושר ההשתכרות על דרגת נכותו הרפואית – 20%.
- לא מצאתי כי הונחה תשתית המצדיקה לסטות מדרגת נכות זו כלפי מעלה או כלפי מטה ובהיעדר תשתית כזו יש לפנות לנכות הרפואית כזו המשקפת גם את הגריעה מכושר ההשתכרות (ר’ ע”א 3049/93 גירוגיסיאן נ’ רמזי, פ”ד נב (3) 792, 798 (1995)).
כושר ההשתכרות
- התובע מתאר בתצהירו כי עוד בבית הספר היסודי אובחן כתלמיד מחונן. הוא סיים את בית הספר התיכון עם תעודת בגרות מלאה ועם ממוצע של מעל 100. הציון שקיבל בבחינה הפסיכומטרית עמד על 710. הוא מוסיף כי במסגרת הצבא שירת ביחידה מובחרת, סיים קורס מפקדים, ועסק בספורט.
- התובע הוא בעל תואר BA במינהל עסקים ובתאטרון והציון המשוקלל של התואר שקיבל הוא 89. הוא הגיש מספר מסמכים לעניין כושר השתכרותו ובהם: טיוטת הסכם בינו לבין תיאטרון אורנה פורת לילדים ונוער ולפיו הוא עתיד להשתתף בהצגה בגדי המלך החדשים (ת/7); ביקורת שנכתבה על ביצוע תפקיד שמילא בהצגה אחרת (ת/8) ותעריף המינימום של תשלום לשחקנים במסגרת הטלוויזיה המסחרית שהודפס מאתר האינטרנט של ארגון שחקני המסך (ת/9).
- בסיכומיו טען התובע כי יש להעמיד את כושר השתכרותו על שילוש השכר הממוצע במשק וזאת בהתחשב בנתוניו האישיים הגבוהים. הנתבעת סבורה כי נוכח הראיות שהובאו אף הנתון של השכר הממוצע במשק מיטיב עם התובע שכן מעדותה של גב’ נמירובסקי עלה כי שכרם של שחקני התיאטרון נמוך יחסית ורובם אינם ואין סיכוי שיגיעו לשכר הממוצע.
- במחלוקת זו שנפלה בין הצדדים אני סבור כי יש לערוך את חישוב הפסדיו של התובע על בסיס השכר הממוצע במשק וזאת בשל הנימוקים הבאים:
- אף שהתובע הוא כיום בן 30 ונפגע בעת שהיה בן 26 טרם גובש עתידו המקצועי בצורה ברורה המאפשר ללמוד מתוך עברו את הצפוי בעתיד.
- נתוניו האישיים של התובע מתקופת לימודי בית הספר, הישגיו בבחינה הפסיכומטרית ושירותו הצבאי המרשים אינם כשלעצמם יכולים לבסס הנחה כי צפוי לו שכר העולה על השכר הממוצע במשק. בהינתן טענת התובע כי יעסוק במשחק בתיאטרון אין בפני נתונים המצביעים על פוטנציאל ההשתכרות בתחום זה והנתונים שהובאו על ידי שני הצדדים אינם מאפשרים קביעת ממצא השונה מהחזקה לפיה ישתכר התובע את השכר הממוצע. כך, לא הובאו לעדות שחקנים אחרים, נתונים מתוך התיאטרונים השונים על השכר המשולם לשחקנים בשלבים השונים של הקריירה שלהם ולא ברור עד כמה יצליח התובע בעיסוק שבחר לעצמו או יוכל למצוא עבודה מכניסה.
- כך איני סבור כי ניתן ללמוד מהסכם אחד עם תיאטרון אחד, מביקורת מוצלחת על הצגה ומתעריפון של ארגון השחקנים דבר על הצפוי לתובע בעתיד כמו גם מהנתונים שפרסה הגב’ נמירובסקי. אכן, מתוך עדותה של גב’ נמירובסקי עלה כי רמת השכר לעוסקים במשחק בתאטרון הציבורי נעה בין 2,700 ₪ בדרגות הנמוכות ל-8,000 ₪ בדרגות הגבוהות (עמ’ 35) ואולם איני סבור כי די בכך כדי לסטות, כאמור, מהחזקה (השווה ע”א 10990/05 דוד פינץ’ נ’ הראל חברה לביטוח בע”מ (פורסם במאגרים, 2006)).
חישוב אובדן כושר ההשתכרות בעתיד
- לאור האמור לעיל, אני פוסק לתובע פיצוי על בסיס שיעור הגריעה מכושר השתכרותו (20%) והשכר הממוצע במשק לאחר ניכוי מס 7,000 ש”ח (7908 ₪ מהם יש להפחית 920 ₪ במעוגל) עד הגיעו לגיל 67. הסכום המתקבל הוא 371,000 ₪ (מקדם היוון 265 כנטען על ידי התובע).
הפסד הפנסיה והתנאים הסוציאליים
- התובע ביקש שיפסק לו פיצוי עבור הפסד התנאים הסוציאליים הנובע מהגריעה מכושר השתכרותו.
- עם כניסתו לתוקף של צו ההרחבה לביטוח פנסיוני מקיף במשק לפי חוק הסכמים קיבוציים, התשי”ז – 1957, ביום 1.1.08, מחויב כל מעסיק להפריש עבור פנסיה, וככל שכושר ההשתכרות נגרע פוחתת גם ההפרשה אותה יפריש מעסיק עתידי לתנאים סוציאליים וכפועל יוצא מכך יש לפסוק פיצוי בראש נזק זה.
- צו ההרחבה, אשר תקף החל מיום 1.1.2008, חל על כל עובד שאין לו הסדר פנסיוני מיטיב. הצו קובע את שיעורי ההפרשות של המעביד והעובד בפריסה ל-5 שנים, החל מיום 1.1.2008 ועד ליום 1.1.2013 כאשר סכום ההפרשות גדל כל שנה. סכום ההפרשות של המעסיק (לגמל ולפיצויי פיטורים גם יחד) עומד על 1.6% החל מ-1.1.2008, ומגיע ל- 10% החל מ- 1.1.2013 (ר’ סעיף 6 ד’ לצו).
- בהינתן כי אכן נגרע כושר השתכרותו של התובע יש מקום לפסיקת פיצוי עבור אבדן התנאים הסוציאליים. עם זאת, יש להביא בחשבון גם את חלקו של התובע בהפרשה ולפיכך אני פוסק לתובע פיצוי בסכום של 25,000 ₪. בחישוב הסכום הבאתי בחשבון את הפרשת המעביד וכן את הפרשה חלקית לפיצויים, נתתי דעתי לכך כי לא בכל מקרה זכאי העובד לקבלת פיצויי פיטורים.
הפסד המלגה
- התובע צירף לתצהירו אישור של פרוייקט סחל”ב (סטודנטים חוברים לבתי ספר וגנים) שבמסגרתו היה אמור לקבל מלגה בגובה מחצית שכר הלימוד שלו למשך שנתיים. לטענתו לא עשה פעילות זו במשך שנתיים ולכן הוא מבקש לפסוק לו סכום של 15,000 ₪ (סעיף 18). הנתבעת סבורה כי לא הונחה תשתית מספיקה כדי לבסס את הטענה כי התובע היה זוכה במלגה ולא זכה בה בשל התאונה.
- עיון במסמך שצורף מעלה כי התובע עבר סדנת מיון אך מועמדותו הוסרה לאחר שלא יכול היה להתחייב בשל ניתוחים שהיה עליו לעבור.
- בהינתן כי אין נתונים האם התובע היה מתקבל בכל מקרה והאם היה זוכה במלגה כמו גם בהתחשב בכך שהיקף המלגה אינו ברור מהמסמכים איני סבור כי הוכח קיומו של הפסד.
עזרת הזולת
- התובע ביקש שיפסק לו פיצוי עבור הסיוע שקיבל מבני המשפחה בעבר ועבור הצורך בעזרה עתידית. בהתחשב בתקופת אי הכושר הממושכת ובכך שהתובע הסתייע בבני המשפחה אף אם לא הובאה עדותם על כך ואף אם בחלק מהתקופה גר לבדו אני פוסק לתובע פיצוי בסכום של 10,000 ₪. איני סבור כי יש מקום לפסיקת פיצוי לעתיד נוכח מהות המגבלה כפי שעלתה מדברי המומחה.
הוצאות רפואיות
- התובע מציין כי נגרמו לו הוצאות רבות בשל שימוש קבוע בתרופות, שימוש בעזרים, הוצאות נסיעה לטיפולים ועוד. בסיכומיו הוא ציין כי סך כל הקבלות עומד על 16,590 ₪ ויש להוסיף לסכום זה הפרשי הצמדה וריבית. בקבלות נוספות שצורפו בישיבת ההוכחות מתועדות הוצאות נוספות בסכום של כ-500 ₪ (ת/10).
- הנתבעת חולקת על חבותה להשיב לתובע עבור טיפולים פרטיים שנטל ללא הצדקה, עבור טיפולים אלטרנטיביים ועבור טיפולים שאינם נתמכים בקבלות.
- המחלוקת העיקרית בין הצדדים נוגעת לניתוח שנעשה במסגרת שר”פ בעלות של 5,321 ₪.
- לאחר שבחנתי את הקבלות השונות ואת טענות הצדדים אני פוסק לתובע פיצוי בסכום של 15,000 ₪ נכון להיום המשקף את הנזק שנגרם בהתחשב בכך שחלק מההוצאה היה הוצאה שספק אם ניתן לזקוף אותה לחובת התאונה או לחייב את הנתבעת לשאת באותה עלות של טיפול פרטי. מנגד, הנחתי כי בהתחשב במהות החבלה, יש מקום להעריך כי החלק הארי של ההוצאות היה אכן מוצדק. אוסיף כי בנסיבות המיוחדות של פגיעת התובע במקרה זה איני סבור כי ההחלטה להינתח באופן פרטי לא הייתה סבירה.
טיפולי הפיזיותרפיה
- באשר לטיפולי הפיזיותרפיה פירט התובע בתצהירו כי הוא קיבל בעבר במימון הנתבעת והמשיך לאחר שזו החליטה שלא לממן טיפולים נוספים בטיפולים אצל המטפל ישי לינדמן. נכון למועד תצהירו הוא העריך את סכום החוב למטפל בסכום של 12,000 ₪ אשר לא שולמו למטפל עד עתה בשל כך שלא פוצה על ידי הנתבעת והמטפל הסכים להמתין.
- התובע פנה בעניין הטיפולים עוד בשלב מוקדם וביום 11.2.07 ביקש כי הנתבעת תכסה את עלות 150 הטיפולים שקיבל עד לאותו מועד. הוא צירף חשבון על סך של 11,424 ₪ בגין 119 טיפולים שקיבל על פי תעריפי חברות הביטוח.
- בסיכומי טען התובע כי יש להשיב לו את הסכום האמור וכן לפסוק לו פיצוי לעתיד על בסיס ההנחה שיזדקק ל- 6-8 טיפולים חודשיים בהוצאה של 672 ₪ לחודש לתוחלת חייו.
- הנתבעת טוענת כי אין כל סיבה לכך שהתובע לא פנה לקבל את טיפולי הפיזיותרפיה במסגרת ציבורית או לכך שייעשה כן בעתיד, במיוחד לאור עדותו כי כעת הוא מקבל אותם במסגרת שכזו. עוד נטען כי אין לפסוק לתובע תשלום עבור הטיפולים בעבר שכן הוא לא שילם אותם למטפל ולא הוברר האם החוב עדיין קיים.
- באשר לעבר, אני סבור כי יש לשלם לתובע עבור הטיפולים שקיבל בהתאם לחשבון שהוגש וזאת בכפוף לקבלת אישור המטפל שלאחר קבלת התשלום אין ולא תהיה לו כל דרישה כלפי הנתבעת בשל הסכום האמור. בנוסף אני סבור כי יש לפסוק לתובע פיצוי עבור טיפולים עתידיים אך בהיקף קטן בהרבה שיביא בחשבון כי מרבית הטיפולים העתידיים יכולה להינתן במסגרת ציבורית ואין כל תשתית לכך שיידרש להיקף כה גבוה ולכל תוחלת החיים. על דרך של אומדן אני מחייב את הנתבעת לשלם לתובע, בכפוף לקבלת האישור הנזכר לעיל, סכום של 30,000 ₪ בעבר ובעתיד (נכון להיום).
ניידות והוצאות נסיעה
- התובע מבקש פיצוי עבור עזרה בניידות וזאת בהמשך לדברי המומחה כי הוא מוגבל בהליכה, עלייה וירידה של מדרגות. הנתבעת סבורה כי אין לכך מקום. בהתחשב במהות הפגיעה אני נכון להניח כי התובע אכן יזדקק לעיתים לנסיעה במוניות במקום שבו לולא הפגיעה היה יכול ללכת. עם זאת, מדובר במקרים ספורים, שבהם יהיה עליו ללכת מעל לקילומטר. לפיכך, אני פוסק לו פיצוי בסכום של 25,000 ₪ ברכיב זה.
נזק לא ממוני
- נוכח האמור לעיל יש לפצות את התובע בהתאם לאחוזי הנכות (20%) ו- 4 ימי אשפוז. הסכום המתקבל בתוספת ריבית הוא במעוגל 39,000 ₪.
ניכויים
- כמוסכם על הצדדים יש לנכות את התשלום התכוף – סכום של 15,000 ₪ בצירוף הפרשי הצמדה וריבית מיום 2.7.06.
סיכום
- אני פוסק לתובע פיצוי לפי הפירוט שלהלן:
|
הפסד השתכרות בעבר – |
50,000 |
₪ |
|
גריעה מכושר ההשתכרות – |
371,000 |
₪ |
|
אבדן תנאים סוציאליים – |
25,000 |
₪ |
|
עזרת הזולת – |
10,000 |
₪ |
|
הוצאות רפואיות – |
15,000 |
₪ |
|
טיפולי פיזיותרפיה – |
30,000 |
₪ |
|
ניידות – |
25,000 |
₪ |
|
נזק לא ממוני – |
39,000 |
₪ |
|
סה”כ |
565,000 |
₪ |
|
|
|
|
- לסכום הנפסק עבור הפסדי השכר בעבר יש להוסיף הפרשי הצמדה וריבית כאמור לעיל.
- הנתבעת תשלם לתובע שכר טרחת עורך דין בשיעור של 13% מהסכום המתקבל בתוספת מס ערך מוסף (למעט לגבי סכום התשלום התכוף לגבי ישולם שכר טרחה של 11%) וכן את הוצאות המשפט שלו (האגרה, הסכום ששילם למומחה עבור חקירתו בבית המשפט וההוצאות לעדה). לכל אחד מהסכומים יתווספו הפרשי הצמדה וריבית ממועד הוצאתו.
- לאחר תוספת שכר הטרחה יופחת התשלום התכוף ששולם בתוספת הפרשי הצמדה וריבית ממועד התשלום.
- הגזברות תשיב לנתבעת באמצעות בא כוחה את הסכום שהופקד לצורך חקירתו הנוספת של פרופ’ פינסטרבוש שלא התקיימה לבסוף.
ניתן היום כ”ה באייר, תשס”ט (19 במאי 2009) בהיעדר הצדדים. המזכירות תעביר את פסק הדין לבאי כוח הצדדים.
5129371
546783135129371
54678313
א’ דראל 54678313-3690/06
|
א’ דראל, שופט |