|
בית משפט השלום ירושלים |
א 023655/00 |
||
|
בפני: |
כב’ השופט א’ דראל |
תאריך: |
12/07/2007 |
|
בעניין: |
גיל-עד גל |
|
|
|
|
ע”י ב”כ עו”ד |
י’ מויאל |
התובע |
|
|
נגד
|
|
|
|
|
1. אבנר איגוד לביטוח נפגעי רכב בע”מ 2. המגן חברה לביטוח בע”מ |
|
|
|
|
ע”י ב”כ עו”ד |
ר’ מורנו |
הנתבעות |
פסק דין
מבוא
- התובע, יליד 1971, נפגע לפי הנטען בתאונת דרכים שאירעה ביום 12.12.1998. בכתב התביעה הוא טוען כי באותו יום בשעות אחר הצהריים רכב על אופנועו באזור מודיעין, נפל ונחבל בברך רגלו הימנית.
- הנתבעות הן מבטחות הרכב בביטוח חובה. הן חולקות על עצם אירוע התאונה ועל הנכות שנקבעה על ידי המומחה מטעם בית המשפט. עוד חלוקים הצדדים באשר לגובה הנזק שנגרם לתובע.
נסיבות אירוע התאונה
- התובע מתאר בתצהיר שהגיש כי בעת התאונה נסע עם האופנוע שבבעלותו בשביל עפר סמוך למודיעין. הוא מציין כי בעת הנסיעה, בשעה 16:00 לערך, נתקל לפתע בגזע עץ וכתוצאה מהתנגשות זו התהפך עליו האופנוע והוא נמחץ מתחתיו ונחבט במקומות שונים ובעיקר בברך.
- בהמשך הוא כותב כי מעוצמת המכה והכאבים לא הצליח להתרומם ושכב על הכביש עד שעבר במקום אופנוען אחר שנעצר. האופנוען סייע לו להרים את האופנוע וכך להשתחרר מתחתיו. לאחר מספר דקות של התאוששות הזיז האופנוען את האופנוע מספר מטרים לעבר דרך כבושה, התניע אותו וסייע לתובע לעלות עליו כשהוא מנתר על רגל אחת. לאחר מכן נסע התובע באיטיות ובזהירות עד שהגיע לבית הוריו במבשרת ציון.
- לאחר הגעת התובע לבית הוריו הוא שכב במיטה בתקווה שהכאב יחלוף ובחלוף כשעה לאחר שהכאבים גברו הוא פנה למרפאת ט.ר.מ. ושם הונחה לנוח במשך 10 ימים. לפי האישור על הביקור בט.ר.מ. (נספח א’ לתצהיר) הגיע לשם התובע ביום 12.12.98 בשעה 19:11 והתלונן על כך ש’נפל מאופנוע ונחבל ברגל ימין‘. בעת הבדיקה נמצאה רגישות חזקה בברך אך לא נראה שבר בצילום.
- בחקירתו הנגדית נשאל התובע ארוכות לגבי נסיבות אירוע התאונה ואמר כי הגלגל האחורי פגע בעץ כרות בחלק התחתון שלו בגזע והאופנוע נזרק הצדה (עמ’ 12, ש’ 2). הוא הבהיר כי עף ‘חצי למעלה וקדימה’ (עמ’ 12, ש’ 21) .
- התובע נשאל כיצד הצליח לרכב לטענתו מהשביל ועד למבשרת ציון כאשר ‘בקושי יכול לזוז’ והשיב כי הברך כאבה לו אך הוא הצליח לעלות על האופנוע ולהגיע עד לבית הוריו מבלי להשתמש בבלם כדי שלא לגרום לכאב נוסף בברך (עמ’ 15).
- במהלך מספר שבועות שלאחר התאונה טיפלו בתובע חברו, עודד אייזנברג, שעבד כמתמחה בבית החולים הדסה ורעייתו, דפנה, פיזיותרפיסטית מוסמכת בתדירות של פעמיים בשבוע. דבר הפנייה לדפנה עולה מתצהיר העדות שהגישה ומעדותה.
- נוכח עמדת הנתבעות כי אין לקבל את גרסת התובע טען התובע בסיכומיו כי בנוסף לעדותו קיימת תמיכה ראייתית נוספת בגיליון המתעד את הביקור שנערך בט.ר.מ. ביום התאונה; בפנייה לחבריו עודד ודפנה אייזנברג זמן קצר לאחר התאנה ובמסמך שנערך על ידי ד”ר לאו ביום 18.3.99.
- עמדת הנתבעות היא כי יש לדחות את התביעה. לטענתן נמנע התובע מהבאת ראיות התומכות בעדותו. הוא לא הביא את רוכב האופנוע שחילץ אותו מהשביל, הוא לא העיד את אחד מהוריו שפגשו אותו בבית כאשר הגיע לאחר התאונה ולא צירף ראיות המעידות על הנזק שנגרם לכאורה לאופנוע.
- עוד טענו הנתבעות כי גרסת התובע לגבי האופן שבו אירעה התאונה היא ‘הזויה’, וכי לא יתכן שרק הגלגל האחורי פגע בגזע העץ מבלי שהגלגל הקדמי פגע בו. טענה נוספת שהעלו מתייחסת למנגנון הפגיעה. לטענתן, התובע נפל ביחד עם האופנוע אך לא ידע לתאר אם עף קדימה או לצד ולאיזה צד. באשר לעדות הגב’ דפנה אייזנברג טענו הנתבעות כי אין בעדות זו כדי לסייע לתובע שכן לא הייתה עדת ראייה לתאונה ולא ניתן לראות בעדותה רס גסטא שכן לא נאמרה לה כל אמירה ספונטאנית.
- אף שעדות התובע הייתה עדות יחידה, הרושם שהותירה העדות היה חיובי ולא התרשמתי כי התובע בודה את אירוע התאונה או את נסיבותיה מלבו. חיזוק לעדותו מצאתי בפנייה באותו היום לט.ר.מ שגם בה נזכרת הנפילה מהאופנוע. איני סבור כי יש מקום לזקוף לחובת התובע את ההימנעות מאיתור האופנוען שסייע לו או את אי הבאת הוריו לעדות. לטעמי, די בעדותו של התובע ובחיזוק שהיא מקבלת מהפנייה לטיפול רפואי ביום התאונה מספר שעות לאחריה כדי לעמוד בנטל הראייה המוטל עליו במשפט האזרחי.
- לפיכך, חבות הנתבעות בפיצוי התובע עבור הנזקים שנגרמו לו בתאונה.
חוות דעת המומחה
- ד”ר עמוס פייזר מונה מומחה רפואי בתחום האורטופדיה. בחוות דעתו מיום 22.10.2006 הוא מציין כי מצא רגישות באספקט המדיאלי של הברך מעל הפיקה ומעל הקונדיל הפמורלי המדיאלי.
- בפרק הסיכום והמסקנות הוא מזכיר כי התובע חש בכאבים בחלק הפנימי של הברך וכי הופקה רגישות. עוד הוא מפנה לצילום שבו נראית הסתיידות ברקמות הרכות.
- המומחה קבע לתובע נכות בשיעור של 5% בשל החבלה בברך ימין שהותירה רגישות מקומית וגרמה לכך שנראית הסתיידות בצילום. הוא הגדיר את ההפרעה כהפרעה תפקודית מזערית.
- למומחה נשלחה סדרה של שאלות להבהרת חוות דעתו ובין היתר הועברו לעיונו מסמכים נוספים שלא עמדו לרשותו בעת מתן חוות הדעת ובהם מסמכים המתארים תאונת דרכים קודמת שאירעה בשנת 1993 (להלן: “התאונה הקודמת”).
- בתשובותיו לשאלות אישר המומחה כי התיעוד הרפואי היחיד התומך בקיום החבלה הוא המסמך מט.ר.מ מיום התאונה וכן תרשומת של ד”ר לאו מיום 18.3.1999. עוד אישר המומחה כי התובע לא מסר לו שהיה מעורב בתאונות דרכים נוספות שאירעו ביום 28.8.1993 ו- 17.10.1996. בין היתר למד המומחה מהשאלות והמסמכים על כך שהתובע נחבל ברגל ימין בתאונה שאירעה ביום 28.8.1993 שבה נגרמו לו שבר בעקב שמאל, שבר בטבעת האגן, חבלה בברך ימין, חשד לשבר בעקב ימין ותסמונת תסחיף שומני.
- אשר לפגיעה בברך ימין בתאונה הקודמת ציין המומחה כי באותו מקרה נזכרת רגישות בצד המדיאלי ללא נוזל חופשי וללא הגבלה בתנועות. הוא מציין כי לא מוזכר שנערך צילום של הברך ובשל נימוק זה ונימוקים נוספים הוא העריך כי החבלה הקודמת בברך הייתה כנראה בעלת משמעות נמוכה.
- המומחה הבהיר כי אכן דובר בפציעה קשה שאירעה לתובע באותה תאונה אך לא הייתה עדות לשבר בברך ימין או לפגיעה משמעותית אחרת. הוא מציין כי לא נמצא ממצא במיפוי עצמות ולא היה אזכור להגבלת תנועות, נפיחות או דבר אחר המצביע על פגיעה משמעותית. עם זאת, הציע המומחה לבדוק את התובע פעם נוספת כדי ללמוד נתונים חדשים שיוכלו לסייע לו לשפוך אור נוסף על המקרה.
- בהתאם לבקשתו, נבדק התובע נבדק פעם נוספת והמומחה ערך חוות דעת משלימה בה סקר את העבר הרפואי ומצא כי התובע החלים מהפגיעה בברך בשנת 1993, חזר לפעילות ואף רץ מרתון.
- המומחה מצא בסיום חוות דעתו המשלימה כי הנכות קשורה באופן בלעדי לתאונה נשוא התביעה.
- הנתבעות זימנו את המומחה לחקירה נגדית. בחקירתו הוא שב ונשאל על השלכות התאונה הקודמת והבהיר כי היא אינה רלבנטיות לפגיעה בברך ימין. הוא ציין כי אותה תאונה כללה פגיעות באיברים שונים והתרשמותו היא כי לא הותירה לתובע הגבלה בברך ימין. הוא הוסיף כי לעיתים קיומן של חבלות חמורות יותר ממסך את החבלות הקלות יותר (עמ’ 28) והזכיר כי בדיקת מיפוי העצמות שנערכה לאחר התאונה הקודמת הייתה תקינה ולכן סביר להניח שהממצאים שנמצאו לאחר התאונה נשוא התביעה אינם קשורים לתאונה הקודמת (עמ’ 29).
- בין היתר נטען כלפי המומחה כי הסתמכותו על שני מסמכים בלבד, דו”ח ט.ר.מ והכרטיס הרפואי שערך ד”ר לאו, אינה מספיקה. המומחה השיב כי הייתה חבלה, היו ממצאים בבדיקות שנערכו והתלונות שתוארו על ידי התובע תואמות את החבלה (עמ’ 17).
- התובע טען בסיכומיו כי יש לאמץ את חוות דעת המומחה ואת הסבריו. באשר לטענת הנתבעות המבוססת על כך שאירעה פגיעה בברך בתאונה הקודמת ציין התובע כי הוא נבדק לאחר אותה תאונה על ידי מומחה מטעם בית המשפט, פרופ’ רובין, שלא מצא כל מגבלה בברכיים ולא הועלתה בפניו כל תלונה על הברך.
- הנתבעות טענו כי אין לקבל כראיות את המסמך מט.ר.מ ואת הרישום שערך ד”ר לאו וחלקו על האוטנטיות של המסמכים. עוד טענו הנתבעות כי בגיליון סיכום המחלה של התובע מבית החולים שערי צדק לאחר התאונה הקודמת נכתב כי התלונן על כך שנחבל בברך ימין ונמצאה רגישות (נ/2). בנוסף הם טענו כי הנכות שנקבעה לתובע היא נכות ב’דוחק’ וכי השלכותיה התפקודיות הן מזעריות וזניחות.
- אשר לטענה המתייחסת לתאונה הקודמת, מקובלת עלי עמדת המומחה כי אין לייחס לתאונה זו כל משקל בנכות שנקבעה לתובע. אמנם מוזכר בתיעוד הרפואי כי הייתה פגיעה בברך באותה תאונה ואולם פרופ’ רובין, שבדק את התובע לאחריה כמומחה מטעם בית המשפט, לא מצא כל ממצא בברך ולא נשמעה על כך כל תלונה בפניו. לכך מצטרפים ההסברים שנתן המומחה, המקובלים עלי, לפיהם לא נמצא לאחר התאונה הקודמת ממצא בבדיקת מיפוי העצמות ואין בעקבותיה כל תלונה על ברך ימין. לפיכך יש לקבל את חוות דעת המומחה לפיה הנכות שמצא בברך קשורה לתאונה נשוא התביעה. עוד לא מצאתי ממש בטענות לגבי האוטנטיות של המסמכים הרפואיים: המדובר בגיליון שחרור ממרפאת ט.ר.מ. ומכרטיס רפואי שנכתב בכתב ידו של ד”ר לאו (ר’ עדות ד”ר פייזר בעניין זה בעמ’ 26, ש’ 15). משטענת הנתבעות בעניין המסמכים אינה נתמכת בדבר ואינה נלמדת מתוכנם ומצורתם, לא מצאתי פגם מהסתמכות המומחה על מסמכים אלה לצורך מתן חוות דעתו.
- לסיכום, לתובע נכות בשיעור של 5% בשל הפרעה תפקודית מזערית בברך ימין.
הנזק
- התובע ביקש פיצוי עבור הפסד ההשתכרות, הגריעה מכושר ההשתכרות, עזרה וסיעוד, הוצאות ונזק לא ממוני.
הפסד השתכרות –כללי
- התובע הוא בעל תואר ראשון בכלכלה ובמנהל עסקים.
- התובע מתאר כי במשך שלושה שבועות שכב במיטה כשרגלו מוגבהת כמעט ללא תנועה ובהמשך החל ללכת בצליעה ותוך כאב. לאחר חלוף שלושה חודשים הוא פנה לד”ר לאו שהמליץ בפניו להמתין עד לשיפור במצבו.
- בעת התאונה עבד התובע במיזם עצמאי בתחום התוכנה ועמד במשא ומתן עם שורה של בתי עסק לצורך קידום התוכנה בהתאם לצרכיהם. לטענתו, עם הפציעה נותקו הקשרים עם אותם עסקים והוא לא יכול היה לעמוד בהתחייבויותיו כלפיהם. כאשר התאושש התברר לו שנוצר משבר אמון וכל מאמציו ירדו לטמיון.
- לאחר ההחלמה הוא החל לעבוד בחברת טודן בע”מ והשתכר סכום של כ- 14,000 ₪ לחודש. הוא עבד בחברה זו עד לשנת 2001. בשנים 2002 עד 2005 התובע עבד בחברת TTI טלקום כמנהל מוצר והחל מחודש מרץ 2005 ועד עתה עובד התובע בחברת ZOOMIX כמנהל מוצר ופיתוח תוכנה ומשתכר סכום של כ- 23,500 ₪ וזאת בנוסף לאופציות ורכב צמוד. התובע צירף לתצהירו תלושי שכר של עבודתו הנוכחית אך לא צירף תיעוד לגבי הכנסותיו ממקומות העבודה הקודמים.
- התובע מתלונן כי הכאבים בברך מפריעים לו במיוחד בעת שהוא משתתף בישיבות ממושכות, אותן הוא נאלץ לקטוע. הוא מציין כי עבודתו כמנהל מוצר במיזם היי-טק מחייבת אותו לשבת שעות ארוכות והוא נאלץ להפסיק את הישיבות. בין היתר הוא טוען כי הצורך לקום מדי שעה כדי לשחרר את הברך יוצר רושם אצל הסובבים כאילו הוא מתקשה להתרכז ובהכרח פוגע ברושם החיובי שכל עובד מנסה ליצור.
הפסד השתכרות בעבר
- כאמור, התובע התייחס בתצהירו למיזם שעליו עבד ולטענתו לא הניב פירות בשל התאונה והופסק. הוא טען כי יש לפסוק לו פיצוי בסכום של 50,000 ₪ עבור העבר אך לא ידע להסביר כיצד חושב הסכום וציין רק כי הפסיד השקעה של שנה שלמה בשל התאונה. בתחשיב הנזק, אותו אימץ לצורך הסיכומים, ציין בא כוח התובע בהגינותו כי ‘קשה אמנם בדיעבד לנתח איזו השפעה מדויקת הייתה לתאונה על כשלון ההזנק, אך לטעם התובע הייתה לתאונה חלק לא מבוטל אם לא עיקרי בכך’.
- הנתבעות סבורות כי מדובר בנזק מיוחד ובהיעדר ראיות אין לפסוק בגינו פיצוי.
- כישלון המיזם העסקי שניהל התובע הוא מטבע הדברים עניין שלא ניתן למדוד אותו בנקל. עם זאת, דומה כי לא הובאו נתונים היכולים לאפשר את כימות הנזק ולאמת אותו. אין כל ראיה לגבי קיומו של העסק, הפסקת פעילותו, התוכנה שהופקה, הקשר עם לקוחות שהיו באותה תקופה וניתוקו של קשר זה. מכאן נובעת המסקנה כי לא הובאו נתונים שהיה מקום להביאם כדי להוכיח את הנזק שנגרם:
“על-כן, באותם המקרים, בהם – לאור טבעו ואופיו של הנזק – ניתן להביא נתונים מדויקים, על הנפגע-התובע לעשות כן, ומשנכשל בנטל זה, לא ייפסק לו פיצוי. לעומת זאת, באותם מקרים אשר בהם – לאור טבעו ואופיו של הנזק – קשה להוכיח בדייקנות ובוודאות את מידת הנזק ושיעור הפיצויים, אין בכך כדי להכשיל את תביעתו של הנפגע, ודי לו שיביא אותם נתונים, אשר ניתן באופן סביר להביאם, תוך מתן שיקול-דעת מתאים לבית המשפט לעריכת אומדן להשלמת החסר.”
(ע”א 355/80 נתן אניסימוב בע”מ נ’ מלון טירת בת שבע בע”מ פ”ד לה(2), 800 ,עמ’ 811-812, ההדגשה שלי – א.ד.).
- בהיעדר אותם נתונים הכרחיים לא ניתן להעריך את גובה הנזק שנגרם בשל הפסקת הפעילות באותו מיזם. למרות זאת, אני נכון להניח כי התובע שהיה אדם צעיר, פעיל ונמרץ הפסיד הכנסה בתקופת אי הכושר ובוודאי בחלק גדול ממנה גם אם אין ברשותו ראיות על כך. לפיכך ולמרות היעדרו של תיעוד אני פוסק לו פיצוי בסכום של 10,000 ₪ נכון להיום ברכיב זה. לא מצאתי כי הוכח נזק כלשהו לאחר תקופת אי הכושר.
הגריעה מכושר ההשתכרות
- התובע טען כי יש להביא בחשבון כי התובע הוא בישיבה מול מחשב משך 12-14 שעות ביום ונאלץ לקום. הוא העריך כי הוא מפסיד שעה ביום לצורך הקימה מעת לעת. לפיכך עמדת התובע היא כי יש לפסוק לו פיצוי המבוסס על ההנחה ששיעור הגריעה מכושר השתכרותו הוא בהתאם לנכות ועל בסיס שילוש השכר הממוצע במשק.
- הנתבעות אינן חולקות על כך שכיום משתכר התובע את השכר הממוצע במשק ואולם לשיטתן בשל המשמעות המזערית של הנכות ובשל הגידול בשכרו של התובע אין לפסוק לו פיצוי כלל ולחילופין יש לפסוק פיצוי בסכום נמוך. הן הפנו לפסק דינו של בית המשפט המחוזי בירושלים (כב’ השופטים מ’ רביד, א’ אפעל-גבאי וא’ פרקש) בע”א 9528/06, 9507/06 אינה גפנוביץ נ’ אישי ישיר חברה לביטוח בע”מ תק-מח 2007(1), 9701 , 9704 (2007) בו נפסק פיצוי נמוך לנפגע שממשיך להשתכר אף לאחר התאונה את שילוש השכר הממוצע במשק.
- בתום חקירתו נתבקש המומחה לתאר את המגבלה של התובע בחיי היום יום שלו מבחינת התעסוקה והתפקוד וציין כי התובע מוגבל בישיבה ממושכת וצריך לחלץ את עצמו אחרי שעה או שעתיים של ישיבה (עמ’ 32, ש’ 17-20).
- בהתחשב בראיות שהובאו ובטענות שנשמעו אני פוסק לתובע פיצוי, על דרך של אומדן גלובאלי, בסכום של 60,000 ₪. בקביעת הסכום הבאתי בחשבון את השיקולים הבאים:
- המגבלה ממנה סובל התובע תוארה על ידי המומחה כמזערית. מהראיות שהובאו עולה כי התובע השכיל למרות המגבלה למצוא עבודה מתאימה לכישוריו, הוא השביח את שכרו לשכר העולה על שילוש השכר הממוצע במשק.
- המומחה התייחס להגבלה ממנה סובל התובע ותיאר כי היא מחייבת אותו לקום אחרי שעה שעתיים של ישיבה. איני סבור כי מגבלה זו גורעת מכושר השתכרותו של התובע ובוודאי לא ניתן לראות אותה כגורעת מכושר ההשתכרות באופן משמעותי.
- עם זאת, אין להוציא מכלל אפשרות כי לעיתים אכן התובע צריך להפסיק את רצף עבודתו כדי לחלץ את הברך והדבר פוגם, גם אם במידת מה, באיכות עבודתו.
- להשלמת התמונה אציין כי תחשיב המבוסס על הנכות הרפואית (5%), שילוש השכר הממוצע במשק לאחר הפחתת מס הכנסה (17,444 ₪) עד הגיע התובע לגיל 67 (מקדם היוון –242) מגיע לסכום של 211,075 ₪.
עזרה וסיעוד
- התובע מתאר בתצהירו את העזרה שקיבל מהוריו וכן מחבריו עודד ודפנה אייזנברג בתקופה הסמוכה לתאונה. טענותיו לגבי העזרה נתמכות בתצהירה של גב’ דפנה אייזנברג. התובע ביקש בנוסף פיצוי בסכום של 50,000 ₪ עבור עזרה בעתיד.
- אין ספק כי התובע נזקק לעזרה צמודה משך שלושה שבועות ולעזרה צמודה פחות משך שלושה חודשים. על דרך של הערכה אני פוסק לו פיצוי בסכום של 5,000 ₪ עבור עזרת הקרובים (ר’ ע”א 810/81 לוי נ’ מזרחי, פ”ד לט (1) 477, 493; ע”א 327/81 ברמלי נ’ חפוז, פ”ד לח (3) 580, 588). הפיצוי נפסק לנפגע כמי שזכותם של קרובי המשפחה, המיטיבים, הומחתה אליו.
הוצאות רפואיות
- ברכיב זה נתבקש פיצוי בסכום של 10,000 ₪. עבור רכישת משככי כאבים, הוצאות נסיעה וטיפולי פיזיותרפיה. התובע מציין כי לא שילם עבור הטיפולים לידידתו דפנה אייזנברג אך בכוונתו לעשות כן לאחר שיקבל את הפיצוי. עוד עתר התובע לפיצוי בסוכם של 25,000 ₪ עבור העתיד.
- הנתבעות סבורות כי אין מקום לפצות את התובע שכן לא שילם לפיזיותרפיסטית דבר.
- מעדותה של גב’ איזנברג לא עלה כי הוסכם שתקבל תשלום עבור העזרה שהושיטה לתובע ועבור הטיפולים שנתנה לו ועל כן אין מקום לפסיקת פיצוי עבור הוצאות אלה. עם זאת, למרות העדרן של קבלות ניתן להניח שהתובע הוציא הוצאות לצרכי רכישת תרופות או תשלום השתתפות עצמית ועל דרך של אומדן אני פוסק לו פיצוי בסכום של 2,000 ₪ נכון להיום, וזאת בהתחשב בזמן שחלף מאז התאונה. לא מצאתי כי יש מקום לפסיקת פיצוי לעתיד.
הנזק הלא ממוני
- התובע ביקש שיפסק לו פיצוי מקסימאלי המבוסס על 10% נכות בתוספת ריבית מיום התאונה. הנתבעות סברו כי אין לסטות מהפיצוי המגיע לפי אחוזי הנכות שנקבעו.
- בהתחשב בנכות שנקבעה, תקופת אי הכושר שממנה סבל התובע ובאי הנוחות שהייתה כרוכה בה וכן בריבית שנצברה על הנזק הלא ממוני מאז התאונה אני פוסק לתובע פיצוי בסכום של 15,000 ₪ נכון להיום.
סיכום
- אני מחייב את הנתבעות לשלם לתובע פיצוי לפי הפירוט שלהלן:
|
הפסד השתכרות בעבר – |
10,000 |
₪ |
|
גריעה מכושר ההשתכרות – |
60,000 |
₪ |
|
עזרה וסיעוד – |
5,000 |
₪ |
|
הוצאות רפואיות |
2,000 |
₪ |
|
נזק לא ממוני |
15,000 |
₪ |
|
סה”כ |
92,000 |
₪ |
- הנתבעות ישלמו לתובע שכר טרחת עורך דין בשיעור של 13% בתוספת מס ערך מוסף. עוד ישיבו הנתבעות לתובע את האגרה ואת שכר הטרחה ששולם למומחה. ההוצאות ישולמו בתוספת הפרשי הצמדה וריבית ממועד הוצאתן.
- הסכום הנפסק ישולם לתובע בתוך 30 יום ממועד המצאת פסק הדין לידי בא כוח הנתבעות.
ניתן היום כ”ו בתמוז, תשס”ז (12 ביולי 2007) בהיעדר הצדדים. המזכירות תעביר את פסק הדין לבאי כוח הצדדים.
5129371
54678313
5129371
א’ דראל 54678313-23655/00
54678313
א’ דראל, שופט |