בית משפט השלום ירושלים		א  011166/03
בפני:	כב’ השופט כרמי מוסק-סגן נשיא		02/08/2006

 

 

בעניין:	אמויאל נתנאל
			התובע
	נ ג ד
	1. בודנהיימר יוסף 2. המאגר הישראלי לביטוחי רכב בע”מ (הפול)
			הנתבעים

 

 

 

פסק דין

 

לפני תביעה עפ”י חוק הפיצויים לנפגעי תאונות דרכים, תשל”ה-1975 בגין נזקי גוף שנגרמו לתובע, נתנאל אמואיל, עקב תאונת דרכים מיום 01.08.03.

 

רקע

1. ביום 01.08.03, עת רכב התובע על אופנועו, ארעה לתובע תאונת דרכים (להלן:”התאונה”).

 

2. בהסכמת הצדדים מונה, פרופ’ פינסטרבוש, מומחה רפואי בתחום האורטופדיה אשר קבע בחוות דעתו מיום 30.08.04 כי לתובע נותרה נכות צמיתה בגובה 20% בהתאם לסעיף 35 (2)(א)(2) לתוספת לתקנות המוסד לביטוח לאומי.

 

3. ביום 13.02.05 ענה פרופ’ פינסטרבוש לשאלת בית המשפט בנוגע להתייחסותו לצלקות בעת קביעת אחוזי הנכות בחוות דעתו מיום 30.08.03 כדלקמן:

“בהתאם להחלטת בית המשפט, כב’ שופט כרמי מוסק מ- 07.02.05 התבקשתי להבהיר אם חוות דעתי כללה התיחסות לצלקות בכף הרגל של נתנאל אמויאל.

אמנם, לא התייחסתי ישירות לצלקות, אך הן תוארו בצורה מפורטת בסעיף “ממצאי הבדיקה”…

להערכתי הצלקות מצדיקות נכות בשיעור 10% בהתאם לסעיף 75 (1) ב’ לנספח לתקנות המל”ל. שליש מנכות זו, הצלקת הפנימית עם הסינוס המפריש, יש ליחס לתהליך הזיהומי ברגל, שקיבל את הביטוי בנכות שנקבעה בחוות דעתי המקורית.”

 

4. לאור האמור, העמיד פרופ’ פינסטרבוש, את נכותו הרפואית של התובע בתחום האורטופדיה ובתחום הכירורגיה הפלסטית בגובה 25.3%.

 

5. לתובע שולמו תשלומים תכופים בסך כולל של 58,000 ₪ עד לפברואר 2005.

 

דיון

6. טוען ב”כ התובע כי פרופ’ פינסטרבוש, כאשר קבע את אחוזי הנכות הצמיתה לתובע לא לקח בחשבון את הסיבוכים האפשריים העתידיים. בתשובה לכך העיד פרופ’ פינטרבוש בעמ’ 9 לפרוטוקול:

“ש. יש עננה על התובע שהוא חולה כרוני, האם  אין מקום לתת לו אחוזי נכות יותר גבוהים שתגלם את אותה סכנה עתידית שמצבו התפקודי יתדרדר בעתיד. האם אין מקום להוסיף אחוזי נכות שישקף את אותה החמרה עתידית אפשרית.

ת. מתן הנכות כפי שניתנה מבטא את אותם הסיכונים העתידיים כפי שציינת, במצבים שכיחים הנכות היא פחותה מזו, לכן המצב של זיהום כרוני חווה בתוכו החלק של ההסתכנות העתידית, והנכות כפי שבאה לידי ביטוי בחוות דעתי מבטא להערכתי את כל מכלול הבעיות הכרוכות במצבו.”

 

7. עוד טוען ב”כ התובע כי, פרופ’ פינסטרבוש, לא התייחס לקיצור גודל הבוהן של התובע בחוות דעתו ומכיוון שכך הדבר לא מצא ביטוי בקביעת אחוזי הנכות.

 

8. על עניין זה נחקר פרופ’ פינסטרבוש, בעמ’ 10-12 לפרוטוקול וענה:

“ש.  אתה מודע לכך שיש לו קיצור משמעותי של הבוהן, 3. ס”מ בין הרגל הפגועה לבריאה.

ת. לא מצויין זאת בפני. לא הייתי סומך על המדידה שלך. אבל ניתן הדבר הזה למדידה באמצעות צילום פשוט של שתי כפות הרגליים, ואז ניתן למדוד אם קיים קיצור ובאיזה מידה.

ש. בהנחה  ויש לו קיצור יחד עם התלונות שלו, אנחנו אצל אדם בלי דלקת בעצם, האם זו מגבלה קשה, בינונית.

ת. הייתי מגדיר את זה כמטרטסלגיה קשה.

ש. לפי סעיף 47(4) (ג) זה 20%.

ת. זה היה תלוי במידה של הפרעה תפקודית. אם הוא מסוגל לדרוך או לא. אם הוא מסוגל זה בינוני, ואם אינו מסוגל זה קשה. כלומר, או 10% או 20%. אני התרשמתי שהוא מסוגל ללכת עם צליעה מינימלית, ולכן הנכות כפי שנקבעה על ידי כללה את ההפרעות מסביב לזיהום כרוני עם השלכות על תפקוד חלקיות ועל צליעה וכדומה, שהם חלק מהבעיה הזיהומית.

….

ש. יש בעצם מגבלות התנועה שיכולות לנבוע גם מפגיעה בעצם המסרק, יש לו קיצור של עצם המסרק, יש גם מגבלת תנועה שיכולה להיות כתוצאה מאותה דלקת.

ת. לא ניתן להפריד את אחוזי הנכות.

ש. שיש מקום במקרה של התובע, הקיצור של העצם, הכאבים, הדלקת הכרונית, לתת לו אחוזים מצטברים.

ת. אני השיבותי על כך, אבל אני רוצה להזכיר לך שבאחת השאלות הנוספות התבקשתי לדון על צלקות. אתה נכנסת לשינה להגדיל את הנכות במידה מסויימת עקב אותה הפגיעה. אני עניתי בשאלה זו וקבעתי כי גם הצלקות במיקום זה עלולות לגרום להפרעה מסויימת בדריכה למשל, והענקתי נכות נוספת בשיעור 10% מזה 1/3 מנכות זו על חשבון התהליך הזיהומי ו-2/3 כביטוי תפקודי של הצלקת. כלומר הנכות שלו היא כ-20 +7% שזה להערכתי מבטא בצורה שקולה את מצבו הנוכחי.

ש. בלשון העם אם יש צלקת בגב זה לא תפקודי, הצלקת פה היא תפקודית.

ת. כן.

…

ש. אם יש לו קיצור של 3 ס”מ של העצם, יכולה להיות לזה משמעות תפקודית

ת. כן.

ש. אם היית רואה קיצור משמעותי, האם לא היה מקום להוסיף מעבר ל שאתה חושב כעת.

ת. לפי התרשמות בתפקודו, לא.”

 

9. אשר על כן, ומכיוון שהתרשמתי כי עדותו של פרופ’ פינסטרבוש הייתה מקצועית אמינה ועקבית אני קובע כי, לתובע נותרה נכות רפואית צמיתה בגובה 25.3%.

 

10. בנוגע לנכות תפקודית:

התובע עסק, לפני התאונה, בתחום האבטחה. התובע לומד, לימודי תואר ראשון של בעלי חיים וביוטכנולוגיה בחקלאות, בפקולטה לחקלאות ברחובות. מעדותו של פרופ’ פינסטרבוש בעמ’ 13 לפרוטוקול עולה כי פגיעתו של התובע תשפיע על תפקודו בשטח כמו שדות, סלעים טיפוס וכו’. מנגד יש לזכור כי חלק מהנכות שנקבעה היא נכות בתחום הכירורגיה הפלסטית, כאשר שליש מנכות זו היא בגין צלקת מפרישה ושני שליש בגין צלקת. לאור האמור אני מעמיד את נכותו התפקודית של התובע על שיעור של 27%.

 

11. מכיוון שהנתבעים אינם חולקים על אחריותם לפצות את התובע בגין התאונה והמחלוקת היא בשאלת גובה הנזק אפנה לקביעת הנזק וסכום הפיצויים על פי נכות צמיתה בגובה 27%.

 

תחשיב נזק

12. התובע יליד 15.12.79, ביום התאונה היה כבן 23 וכבן 27, היום.
13. כאב וסבל – התובע אושפז למשך 51 ימים כן עבר מספר ניתוחים וסבל מכאבים קשים טיפולים ממושכים ותקופות אי כושר ארוכות. אני קובע לו פיצוי בסך 59,000 ₪ בראש נזק זה.
14. שכר לימוד בטכניון – בשל התאונה, האשפוזים הממושכים והטיפולים הפסיד התובע שנת לימוד בטכניון וכן הפסיק את לימודיו בטכניון כליל.

העיד התובע בעמ’ 15-16 לפרוטוקול:

”  ש. יכולת להמשיך בטכניון שנה לאחר מכן, ואז היו מזכים אותך  על הקורסים, יכולת להשלים את הקורסים.

ת. כן ולא. מצד אחד יש צדק במה שאתה אומר, אם אתה מתייחס לגופו של עניין, מס’ קורסים שהפסדתי או שלא הוצאתי ציון מספיק טוב, יכולתי לחזור בקיץ, בשנה אחרי זה.מצד שני, המצב הנפשי שהייתי בו ללכת ולחזור לירושלים, כל העיניים עליך בהרצאות,  לא יכולתי לעמוד בזה.

ש.ת. בקיץ הייתי בלי הואקום. נאלצתי להגיע להרבה ביקורות מה שמנע ממני להגיע להרצאות, להפסיד ימי לימודים ואז לא הספקתי לעמוד בעומס.

ש.ת. לא יכולתי להיות תלמיד מן המניין. קורסים אתה לא עושה עם האנשים שהתחלת איתם. כל הכסף שתכננתי לעבוד ב- 3 החודשים לפני הלימודים, הלך במהלך השנה, כך לא יכולתי לממן את זה.

….

ש. שנה לאחר מכן אתה התחלת ללמוד ברחובות, יכולת להמשיך בטכניון.

ת. חוץ מהקטע הפסיכולוגי להיות בטכניון. יש קורסים שניתנים פעם בשנה, ברגע שאתה מפסיד אותם בסמוך לאחד, אתה יכול לחזור אליהם בשנה הבאה. בגדול יכולתי שיכירו  לי בשנה שלאחר מכן קורסים שכבר עברתי.”

 

15. שלושה חודשים לפני שהחל התובע את לימודי הנדסת האווירונאוטיקה בטכניון , נפגע בתאונה. היות ובעקבות הפגיעה הפסיד התובע לימודים בשל האישפוזים, הטיפולים המרחק מירושלים לחיפה, וכל הנלווה לכך, לא הצליח לטענתו, להשלים את הדרישות על מנת להתקדם בתואר ועל כן נאלץ לפרוש ולעבור ללמוד ברחובות לימודי תואר ראשון בתחום אחר. לאור האמור אני קובע כי יש לפצות את התובע בסך של 12,000 ₪ בעבור שנת הלימודים האקדמאית אותה הפסיד בשל התאונה.

 

16. ניידות והוצאות בעבר – בעקבות התאונה נגרמו לתובע הוצאות כספיות מרובות כגון: הוצאות בגין טיפול תרופתי עקב שימוש קבוע ותכוף במשככי כאבים, הוצאות בגין שימוש בעזרים רפואיים הוצאות נסיעות לצורך קבלת טיפולים וכו’. התובע צרף קבלות (חלקיות) לתצהיר עדות ראשית שלו. אני קובע לו, בגין ראש נזק זה, פיצוי גלובלי  לאור מהות הפגיעה בגובה 30,000 ₪.

 

17. הפסד השתכרות בעבר – התובע הוא מאבטח מוסמך של משרד הביטחון. עד לתאונה עבד התובע כמאבטח ושכרו הממוצע עמד על 6,000 ₪.  היות והתובע החל את לימודיו לא היה צפוי להמשיך להשתכר סכום זה היות והיה נדרש לשלב לימודים ועבודה. בשל התאונה נבצר מן התובע לעבוד בעבודות אבטחה והוא החל לעבוד והשתכר בממוצע בסכום של 17 ₪ לשעה, סכום שהוא נמוך מהשכר לשעה המשולם למאבטח.

אילו התובע היה ממשיך לעבוד כמאבטח עד לתחילת הלימודים לולא היתה מתרחשת התאונה, היה משתכר סך של 12,000 ₪ לחודשים אוגוסט וספטמבר 2003.

לחודשים אוקטובר 2003 ועד מאי 2004  קיבל התובע תעודות אי כושר מלא, התהלך בקביים והפסיד שכר של כ-2,500 ₪ אותו היה יכול להרוויח אם היה עובד כמאבטח בשילוב עם הלימודים.

 מחודש מאי 2004 עבד התובע כמוכר בחנות אופניים, לאחר מכן כמוכר בחנות ספורט וכיום עובד התובע כפקיד קבלה בחברת היי-טק ומשתכר סך של כ-1,400 ₪ לחודש.

במידה והיה התובע עובד כמאבטח ומרוויח 30 ₪ לשעה ולא 21 ₪ כפי שהוא מרוויח כיום (ראה עמ’ 16 לפרוטוקול) במשך 70 שעות חודשיות היה מרוויח בנוסף למה שהרוויח סך של   700 ש”ח לחודש.

לאור האמור לעיל אני פוסק לתובע בגין ראש נזק זה סך של 52,000 ₪. בתוספת הצמדה וריבית מתקבל במעוגל סך של 60,000 ₪.

 

18. עזרת צד ג’ לעבר – לאור מהות הפגיעה של התובע בכף רגלו, הטיפולים הרבים שעבר, האשפוזים (51 ימים) ותקופת אי הכושר הארוכה ששהה בה, אני מוצא לנכון לפסוק לו בגין ראש נזק זה פיצוי גלובלי בסך של 15,000 ₪.

 

19. הפסד השתכרות לעתיד – אופי פגיעתו של התובע ושיעור נכותו יפריעו לו לתפקד באופן מלא במגוון רחב של עבודות, ונוכחנו כי לא יוכל לעסוק בעיסוקו כמאבטח, כן יפגע הדבר בתפקודו במקצוע אותו רוכש לעצמו התובע בימים אלו. על פי עדותו של פרופ’ פינסטרבוש לא יוכל התובע לטפס, יקשה עליו לצעוד בשדות ובשטח מסולע ויהיה לו קשה לעמוד על רגליו זמן רב.

            כאמור התובע לומד כיום לימודי בעלי חיים ויש באפשרותו לעסוק בעבודה שאינה מעבדתית טהורה, עבודה שכזאת תוגבל ו/או תמנע ממנו בשל פגיעתו בתאונה. (ראה עמודים 17,18 לפרוטוקול).

לא ניתן כיום לדעת במדויק מה יהיה שכרו של התובע במסגרת מקצועו. יש לקבל את השכר הממוצע במשק כקו מנחה. יש להניח כי כאקדמאי ישתכר שכר העולה על השכר הממוצע במשק. לצרכי חישוב יש לקבוע שכר נטו של 6,500 ₪ לחודש. על פי נכות תפקודית של 27% ובהנחה שיעבוד עד גיל 67 מתקבל סך של 490,000 ₪.

 

20. הפסדי פנסיה ותנאים סוציאליים – מאחר ואין לדעת כיום היכן יעבוד התובע, האם יעבוד במקום בו הוא זכאי לפנסיה, האם יהיה עצמאי, יש לקבוע סכום גלובלי של 20,000 ₪.

 

21. הוצאות, ניידות ועזרת צד ג’ בעתיד – היות ופגיעתו של התובע הינה כרונית ויש אפשרות כי מצבו יחריף בעתיד וכי יזדקק לטיפולים נוספים מדרסים, ואולי אף ניתוח אני פוסק לו בראש נזק זה סכום גלובלי של 80,000 ₪.

 

 

5129371

5467831322. 54678313 סך כל הנזק וסכום הפיצוי הוא 766,000 ₪.

 

23. הנתבעת תשלם לתובע סך של 766,000 ₪ בתוספת 13% שכ”ט עורך דין והוצאות בתוספת מע”מ כחוק.  הסכום ישא הפרשי הצמדה וריבית כדין מהיום ועד התשלום המלא בפועל. מסכום זה יש להפחית את הסך של 58,000 ₪ ששולם לתובע עבור תשלומים תכופים כאשא הוא משוערך להיום על פי מועדי התשלום.

 

5129371

54678313המזכירות תמציא עותק החלטה זו לצדדים.

 

 

כרמי מוסק 54678313-11166/03

ניתן היום ח’ באב, תשס”ו (2 באוגוסט 2006) בהעדר הצדדים.

כרמי מוסק, שופט סגן נשיא