להלן פסק דין אשר ניתן בדצמבר 2002, ובו דחה בית המשפט ערעור בגין רשלנות רפואית.
עורך דין ירון מויאל ייצג את המשיבים – קופת חולים כללית, מרכז רפואי ספיר שבבית החולים
“מאיר” בכפר סבא ומספר רופאים.
לחצו לקריאת מאמר על רשלנות רפואית בלידה
לחצו לקריאת מאמר על ניהול תביעות רשלנות רפואית
______________________________________________________________________________
עא 9749/01 אלעד סאיר נ’ קופת חולים של ההסתדרות הכללית
בבית המשפט העליון בשבתו כבית משפט לערעורים אזרחיים
ע”א 9749/01
בפני: כבוד השופטת ד’ דורנר
כבוד השופטת א’ פרוקצ’יה
כבוד השופט א’ א’ לוי
המערערים:
1. אלעד סאיר
2. חגית סאיר
3. יגאל סאיר
נ ג ד
המשיבים:
1. קופת חולים של ההסתדרות הכללית
2. מרכז רפואי ספיר בית חולים “מאיר” – כפר סבא
3. ד”ר יצחק יפעת
4. ד”ר אריאלה שדמי
5. ד”ר רז
6. ד”א דוד
7. ד”ר כצנשטיין
ערעור על פסק דין בית המשפט המחוזי בירושלים
מיום 28.10.01 בע”א 1014/97 שניתן על ידי כבוד
השופט צ’ סגל
תאריך הישיבה: ו’ בכסלו תשס”ג (11.11.02).
בשם המערערים: עו”ד עמוס גבעון
בשם המשיבים: עו”ד יעקב אבימור, עו”ד ירון מויאל
ראיות – מזעור תיק רפואי בעת שהליך בעניינו תלוי ועומד –
ביהמ”ש דחה ערעור בגין רשלנות רפואית אך העיר כי מזעור התיק הרפואי בעניין הנדון בעת שההליך היה תלוי ועומד בביהמ”ש אינו ראוי ופותח פתח טבעי לתחושת חשדנות וספקנות באשר ליושרו ולהגינותו של בעל הדין. אף שלמערערים לא נגרם כל נזק ראייתי מהמזעור, מוסד רפואי ייטיב להימנע משינוי צורתו או תכולתו של תיק רפואי בכל דרך כל עוד תלויים ההליכים בעניין שהחוק משמש בו ראיה.
פסק-דין
השופטת א’ פרוקצ’יה:
1. לפנינו ערעור על פסק דינו של בית המשפט המחוזי בירושלים (כב’ השופט צ. סגל) לפיו נדחתה תביעת המערערים לפיצויים בגין נזקי גוף שנגרמו למערער מס. 1 (להלן – “המערער”) בעת לידתו.
2. המערער נולד ביום 20.2.86 כשמשקלו 830 גרם בלבד, כאשר האם היולדת, היא המערערת, בשבוע ה-26 להריונה. המערער סובל מאז לידתו מפגיעה מוחית קשה ופגוע בכושר ראייתו, ונכותו הכוללת מגיעה כדי 100%. המערערים תבעו בנזיקין את הגורמים הרפואיים הקשורים לבית החולים “מאיר” בכפר סבא שם ארעה הלידה בטענה כי הטיפול הרפואי שניתן ליולדת בבית החולים היה רשלני והוא שהביא לפגיעתו הקשה של הילוד.
3. עיקר טענותיהם של המערערים בתביעה היו כדלקמן: (א) העובדה כי הילוד נולד במרכז רפואי בו אין יחידה לטיפול בפגים תרמה לנזק שארע לו. בנסיבות הענין היה מקום להפנות את היולדת עוד בטרם הלידה לבית חולים שיש בו מחלקה לטיפול בפגים. (ב) עקב המחסור ברישומים רפואיים, לא ניתן להוכיח אם פגיעת המערער נבעה מעובדת פגותו ומשקלו הנמוך או מהטיפול הרפואי הרשלני שניתן לו. בנסיבות אלה, נוצרת חזקה בדבר רשלנות רפואית שהנטל להפריכה עובר לשכם המשיבים. משהנטל לא הוסר, יש להכיר באחריותם. (ג) הוכח כי המשיבים התרשלו במתן הטיפול הרפואי. עמדת המשיבים היתה כי פגיעתו של המערער נובעת כתוצאה ישירה ובלעדית ממצב פגותו ואין מקורה בהתרשלות כלשהי של הגורמים הרפואיים.
4. בית המשפט המחוזי, בפסק דין מפורט ומנומק היטב, דחה את תביעתם של המערערים וקבע כי הגורמים הרפואיים בבית החולים לא הפרו את חובת הזהירות המקצועית החלה עליהם, ופעלו באופן סביר בהינתן האמצעים שעמדו לרשותם בתקופה הרלבנטית. הוא קבע כי נכותו של המערער לא נגרמה כתוצאה מטיפול רפואי רשלני אלא עקב מצב גופני מולד אשר נבע מלידתו המוקדמת וממשקלו הנמוך ביותר, המתאפיין בפגיעות גופנית קשה וסיכויי הישרדות נמוכים ביותר.
בית המשפט דן בסוגיות העיקריות שהעלו המערערים וקבע את הקביעות הבאות: אשר לטענה כי היה על בית החולים לפנות את היולדת עוד בטרם הלידה למרכז רפואי אחר בו מצויה מחלקה לטיפול נמרץ בפגים, נקבע כי נכון לשנת 1986 נהגו הגורמים הרפואיים בבית החולים בזהירות הראויה בענין זה. אמנם, הדרך העדיפה היתה להפנות יולדת הצפויה ללדת פג למרכז רפואי שיש בו מחלקה לטיפול בפגים, שלא נמצאה בבית חולים “מאיר”. אולם בנסיבות הענין עשה בית החולים מאמצים למנוע את הלידה המוקדמת, ועם כשלון המאמצים לא ניתן היה לבצע את העברת היולדת לבית חולים אחר משהיתה בכך סכנה להיווצרות סיבוכים מיותרים. המערער הועבר למחלקת פגים בבית חולים “בילינסון” שעתיים לאחר לידתו, ולא היה בכל אלה כדי להעלות או להוריד לענין מהות והיקף פגיעתו הפיסית שנבעה ממחלת RDS שהסתמנה בו למעלה מיממה לאחר העברתו ל”בילינסון”. המערערים העלו גם טענות בדבר פגמים מהותיים ברישומי המוניטור במהלך הלידה אשר לא איפשרו, לטענתם, בירור ממצה בשאלה אם סבל המערער ממצוקה שהיתה עשויה להוביל לפגיעה שנגרמה לו. בית המשפט קבע בענין זה כי אכן נפלו ליקויים מסוימים ברישום המוניטור של המערערת אך אין בהם כדי להשפיע על ערכם הראייתי של הרישומים, ואלה לא העלו כל סימן למצוקת העובר, בין קודם ללידה ובין במהלכה. אשר לטענת המערערים כי היתה התרשלות בבית החולים באי מתן סטרואידים ליולדת שתפקידם לגרום להבשלת ריאות הפג נקבע כי שררה מחלוקת רפואית באותה תקופה ביחס לעצם השימוש בסטרואידים בשלב זה של ההריון, וגם אילו היו ניתנים ליולדת במקרה זה, לא היתה בכך תועלת בשל פרק הזמן הקצר שנותר בין נתינתם לבין הלידה.
כן קבע בית המשפט כי מצב המערער במהלך הלידה אינו מעיד על קיום בעיה של תשניק. התינוק נולד במצב של אפגר 5, ולאחר 5 דקות עלה האפגר ל-8. צבע עורו היה תקין, הוא נזקק למעט חמצן והבדיקה הגופנית שלו לאחר 10 דקות היתה תקינה. עובדת הפגות היא המסבירה את רמת האפגר הנמוכה מיד עם הלידה, ומכל מקום, רק תשניק ברמה בינונית לפחות, שלא ארע כאן, היה עשוי להצביע על זיקה בינו לבין הנזק המוחי שנגרם. כן קבע בית המשפט כי ד”ר רז שטיפל במערער היה במעמד של מתמחה שלב א’ אותה עת, אך היה לו באותו זמן נסיון מצטבר של 10 שנים ברפואת ילדים ונסיון קודם בטיפול בפגים. כן נקבע כי לאור מצבו של המערער לאחר לידתו לא היה מקום לקריאת הרופא הכונן, וגם במובן זה לא ארעה התרשלות. מכאן, הוא מצא כי יש לדחות את טענות המערערים ככל שהן נוגעות להעדר מיומנות מספקת בטיפול במערער.
אשר לטענה בדבר החסר ברשומות הרפואיות קבע בית המשפט כי אין בסיס עובדתי לטענת המערערים בדבר זיוף המסמכים הרפואיים על ידי המשיבים במטרה לסכל את הוכחת התביעה; בסוגיה זו של הרשומות הרפואיות גם התברר כי בטרם הוגשה התביעה הועברו התיקים הרפואיים של המערער לידי בא כוחם אשר צילם מתוכו את כל החומר שהיה דרוש לו. כשנתיים לאחר מכן, ובעת שההליך השיפוטי היה בעינו, הוחלט בבית החולים על מיזעור התיקים וההחלטה בוצעה ביולי 1997. משמעות הדבר היא כי הרשומות הרפואיות היו קימות במלואן בתחילת המשפט ולאחר שמוזערו נותרו העתקים מלאים שלהם במיקרופילם אשר הוגשו כרשומה מוסדית. בית המשפט מתח ביקורת על מיזעור התיקים בעוד ההליך המשפטי תלוי ועומד, אולם מצא כי במקרה זה הדבר אינו משפיע על התוצאה מאחר שהחומר הרפואי היה נגיש לבא כוח המערערים עוד בשלב שקדם למשפט והוא עשה בו שימוש בפועל לצרכיו. לגופם של הרישומים הרפואיים נקבע כי נמצא בהם חסר, אולם על יסוד החומר הקיים וחוות הדעת הרפואיות שהוגשו ניתן לקבוע ממצאים לגבי כל השאלות השנויות במחלוקת בהליך. מסקנתו של בית המשפט ממכלול הראיות שהובאו בפניו היתה כי פגיעת המערער נבעה ממחלת RDS הקשורה למצב פגותו, ולא נמצאה תשתית ראייתית לחריגה מחובות זהירות על ידי מי מהגורמים המקצועיים שטפלו בו.
5. טענות המערערים בפנינו נוגעות, ביסודן, לקביעות העובדתיות שנקבעו בבית המשפט המחוזי. הם חוזרים על טיעוניהם כי הטיפול שהוענק ליולדת ולתינוק במהלך הלידה היה רשלני החל משלב הגעתה של היולדת לבית החולים, עובר לתחילת הלידה, ובמהלכה, וגמור בשלב הטיפול שלאחר הלידה. על פי הטענה, אילו קיבל המערער טיפול מתאים למצבו בשעותיו הראשונות, הנזק שנגרם לו היה נמנע. הם טוענים כי נטל ההוכחה להעדר רשלנות רובץ על המשיבים, בין היתר, לאור חסרים ברישומים הרפואיים, ומביעים את מחאתם על מיזעור התיקים הרפואיים שעה שההליך המשפטי כבר היה תלוי ועומד.
6. בחנו את טיעוני המערערים על רקע ממצאי בית המשפט המחוזי וחומר הראיות עליו השתית את מסקנותיו, ולא מצאנו מקום להתערב בקביעותיו הן בהיבט העובדתי והן בהיבט המשפטי, המושתתות על אדנים מוצקים. כלל הוא כי אין בית משפט של ערעור מתערב על נקלה בממצאי עובדה שנקבעו על ידי הערכאה הדיונית אלא אם כן מדובר בקביעות ובמסקנות שאינן עומדות במבחן ההגיון והשכל הישר (ע”א 734/76 פלוני נ’ אלמונים, פד”י לב(2) 661; ע”א 207/86 מגן נ’ בכר, פד”י מב(4) 63; ע”א 88/89 עזאיזה נ’ המועצה המקומית כפר דבוריה, פד”י מז(1) 661; ע”א 1884/93 דינבר נ’ עיזבון יערי ז”ל, פד”י נ(2) 605). הוא הדין באשר להתערבות בממצאים המבוססים על חוות דעת מומחה (ע”א 589/87 בירנבוים נ’ משרד השיכון, פד”י מט(1) 625; ע”א 496/89 אל-קאלאב נ’ אוניברסיטת בן גוריון, פד”י מה(4) 343; ע”א 4445/90 עמיגור נ’ מאיוסט (לא פורסם)).
בית המשפט בענייננו בחן את תשתית הראיות לעומקה וקבע קביעות העומדות במבחן ההגיון והסבירות. בכלל זה, הוא העריך את חוות דעת המומחים שהופיעו בפניו והתרשם בהתרשמות ישירה ובלתי אמצעית ממשקל דעותיהם ועמדתם המקצועית. אין אנו רואים להתערב בכל אלה.
7. עם זאת, נבקש להעיר, כי אין דעתנו נוחה מהפרקטיקה בה נקט בית החולים במזערו את התיקים הרלבנטיים להליך זה בעוד המשפט תלוי ועומד. אף שלגופם של דברים לא נגרם למערערים נזק ראייתי מהטעמים שהובהרו לעיל, נקיטה בצעד כזה איננה ראויה בטרם נסתיים ההליך, והיא פותחת פתח טבעי לתחושת חשדנות וספקנות באשר ליושרו והגינותו של בעל הדין שפעל כך. ייטיב לעשות מוסד רפואי אם יימנע ממיזעורו של תיק רפואי או משינוי צורתו או תכולתו בדרך אחרת כל עוד תלויים ועומדים הליכים משפטיים בענין שהתיק משמש בו ראייה. בכפוף להערה זו, אנו דוחים את הערעור על כל חלקיו.
8. שקלנו את שאלת ההוצאות, ובאנו לכלל דעה כי אין לפסוק הוצאות לחובת המערערים במקרה זה. אף שבערעור לגופו לא היה ממש, נוכח פעולת בית החולים במיזעור התיקים הרפואיים בעוד ההליך השיפוטי תלוי ועומד לא ראינו ליתן צו להוצאות לטובת המשיבים.
ניתן היום, ז’ בטבת תשס”ג (12.12.02).
ד’ דורנר 54678313-9749/01
ש ו פ ט ת ש ו פ ט ת ש ו פ ט
העתק מתאים למקור 01097490_R03.doc
נוסח זה כפוף לשינויי עריכה וניסוח.
שרה ליפשיץ – מזכירה ראשית
בבית המשפט העליון פועל מרכז מידע, טל’ 02-6750444
בית המשפט פתוח להערות והצעות: pniot@supreme.court.gov.il
לבתי המשפט אתר באינטרנט: www.court.gov.il
נוסח זה כפוף לשינויי עריכה וניסוח
נוסח מסמך זה כפוף לשינויי ניסוח ועריכה
______________________________________________________________________________
מקור פסק הדין:
נבו הוצאה לאור בע”מ nevo.co.il המאגר המשפטי הישראלי